הלכות סנהדרין לרמב"ם
תפארת גדולתו, וגולת הכותרת של הגותו ההלכתית היא יצירתו המונומנטלית משנה תורה או כפי שנקראה בפי הרבים שהתקשו לקבל את נועזות השם "משנה תורה" כשני לתורה ובחרו בשם: היד החזקה (על שם י"ד, 14, הספרים שבחיבור). עוד בזמן חיבורו של פירוש המשנה, החל בכתיבת ספר המצוות (בערבית) כמפתח ותוכנית לחיבור המתוכנן. בחיבור 'משנה תורה' עסק הרמב"ם עשר שנים, מתחילת שנת ד'תתקכ"ח (1167) עד שנת ד'תתקל"ז (1177). בשלהי ד'תתקל"ח (1178) הוסיף הרמב"ם לחיבורו את החלק האחרון של הלכות קידוש החודש, שהיה אז כעין חיבור עצמאי. העתקתו ושכלולו של החיבור נמשכו עוד מספר שנים, ולפי מסורת אחת נסתיימו בכסלו ד'תתקמ"א (1180), אף כי במשך כל חייו לא פסק הרמב"ם מלהגיה ולתקן את חיבורו (כמו גם את פירושו למשנה). עם יציאתו של הספר לאור הועתק פעמים רבות מכתבי יד ונתרבו בו השיבושים שהחמירו עם יציאת הדפוס, "תיקוני" חכמים, והשמטות הצנזורה הנוצרית. בימינו הודפסו כמה וכמה מהדורות שתוקנו על פי כתבי יד ודפוסים ישנים (במיוחד מהדורות הרב יוסף קאפח ומהדורת שבתי פרנקל בה נעשו השוואות בן כל כתבי היד, ובעיקר כתבי יד מתימן הנחשבים אמינים במיוחד), ויותר מכל ספר אחר, נלמד הרמב"ם לפי מקורות מדויקים יחסית.
- הקדמה
- פרק ראשון
- פרק שני
- פרק שלישי
- פרק רביעי
- פרק חמישי
- פרק שישי
- פרק שביעי
- פרק שמיני
- פרק תשיעי
- פרק עשירי
- פרק אחד עשר
- פרק שנים עשר
- פרק שלשה עשר
- פרק ארבעה עשר
- פרק חמישה עשר
- פרק ששה עשר
- פרק שבעה עשר
- פרק שמונה עשר
- פרק תשעה עשר
- פרק עשרים
- פרק עשרים ואחד
- פרק עשרים ושנים
- פרק עשרים ושלושה
- פרק עשרים וארבעה
- פרק עשרים וחמשה
- פרק עשרים וששה
