הלכות סנהדרין לרמב"ם, פרק שביעי

 שיתוף 

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ז

'"`UNIQ--named-00000000-QINU`"'א אחד מבעלי דינין שאמר איש פלוני ידון לי ואמר בעל דינו פלוני ידון לי הרי אלו שני הדיינין שבירר זה אחד וזה אחד בוררים להן דיין שלישי ושלשתן דנין לשניהן שמתוך כך יצא הדין לאמתו. אפילו היה האחד שביררו בעל הדין חכם גדול וסמוך אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה אלא גם הוא בורר מי שירצה:

'"`UNIQ--named-00000001-QINU`"'ב מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו, עד אפילו קבל אחד מן הפסולים בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כשלשה בית דין מומחין לדון לו. בין שקבל על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהוה טוען על פיהן, בין שקבל שיתן כל מה שיטעון עליו חבירו בעדות זה הפסול או בדיניו, אם קנו מידו על זה אינו יכול לחזור בו, ואם לא קנו מידו יש לו לחזור בו עד שיגמר הדין. נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור בו:

'"`UNIQ--named-00000002-QINU`"'ג וכן מי שנתחייב לחבירו שבועה בבית דין ואמר לו השבע לי בחיי ראשך והפטר או השבע לי בחיי ראשך ואני אתן לך כל מה שתטעון. אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יש לו לחזור בו עד שיגמר הדין. נגמר הדין ונשבע כמו שאמר לו אינו יכול לחזור בו וחייב לשלם:

'"`UNIQ--named-00000003-QINU`"'ד והוא הדין למי שנתחייב שבועת היסת והפכה, אם קנו מידו או אם נשבע זה שנהפכה עליו אינו יכול לחזור בו:

'"`UNIQ--named-00000004-QINU`"'ה והוא הדין בלמי שלא היה חייב שבועה ואמר אני אשבע לך שבועה חמורה, אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו, ואם לא קנו מידו אף על פי שקבל בבית דין חוזר עד שיגמר הדין וישבע:

'"`UNIQ--named-00000005-QINU`"'ו מי שנתחייב בדין והביא עדים או ראיה לזכותו, סותר את הדין וחוזר הדין. אף על פי שכבר נגמר הדין כל זמן שהוא מביא ראיה סותר: אמרו לו הדיינין כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד שלשים יום אף על פי שהביא ראיה לאחר שלשים יום סותר את הדין, מה יעשה לא מצא בתוך שלשים יום ומצא לאחר שלשים יום:

'"`UNIQ--named-00000006-QINU`"'ז אבל אם סתם את טענותיו אינו סותר, כיצד. אמרו לו יש לך עדים אמר אין לי עדים, יש לך ראיהת אמר אין לי ראיה, ודנו אותו וחייבוהו. כיון שראה שנתחייב אמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו אין זה כלום ואין משגיחין על עדיו ועל ראיתו:

'"`UNIQ--named-00000007-QINU`"'ח במה דברים אמורים כשהיתה הראיה אצלו והעדים עמו במדינה. אבל אם אמר אין לי עדים ואין לי ראיה ולאחר מכאן באו לו עדים ממדינת הים, או שהיתה החמת של אביו שיש בה השטרות מופקדת ביד אחרים ובא זה שהפקדון אצלו והוציא לו ראיתו הרי זה מביא וסותר: ומפני מה סותר? מפני שיכול לטעון ולומר זה שאמרתי אין לי עדים ולא ראיה מפני שלא היו מצויין אצלי. וכל זמן שיכול לטעון ולומר מפני כך וכך אמרתי אין לי עדים ואין לי ראיה והיה ממש בדבריו הרי זה לא סתם טענותיו וסותר: לפיכך אם פירש ואמר אין לי עדים כלל לא הנה ולא במדינת הים ולא ראיה כלל לא בידי ולא ביד אחרים אינו יכול לסתור:

'"`UNIQ--named-00000008-QINU`"'ט במה דברים אמורים בגדול שנתחייב והביא ראיה ועדים אחר שסתם טענותיו. אבל יורש שהיא קטן כשמת מורישו ובאו עליו טענות מחמת מורישו אחר שהגדיל ואמר אין לי עדים ואין לי ראיה ואחר שיצא חייב מבית דין אמרו לו אחרים אנו יודעין לאביך עדות שתסתור בה דין זה, או אמר לו אחד מורישך הפקיד אצלי ראיה זו, הרי זה מביא מיד וסותר. שאין היורש קטן יודע כל ראיות מורישו:

'"`UNIQ--named-00000009-QINU`"'י מי שקנו מידו שאם לא יבוא ביום פלוני וישבע יהיה חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה, או שאם לא יבא ביום פלוני וישבע ויטול אבד את זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו, ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאין ואבדה את זכותו, ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום הרי זה פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו כשהיה מקודם. וכן כל כיוצא בזה:

הערות שוליים

© 2008, hareidi.org. הטקסט הוא גרסה חדשה. מבוססת על השוואה בין שלושה גירסאות מודרניות. הטקסט מוגש בכפוף ל־ GNU Free Documentation License