מבוא התלמוד, פרק שלשה ושלשים

 שיתוף 

נשאר אצלנו לבאר ולדבר מענין חתימת המשנה והתלמוד, וכבר ידענו דסדר המשנה היה עוד קודם רבנו הקדוש, ואמרו [שבת קכ"א ע"א] משנה זו בימי נחמיה בן

[שמו עמוד ב]

חכליה נשנית ראינו דכל המשניות בפ"ק דביצה באו אלינו עוד מזמן נחמיה בן חכליה בתחלת בית שני בשעה שנאסר על ידו טלטול כלים בשבת!

ועוד אמרו (סנהדרין מ' ע"א) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים, ומוקי לה הגמ' (שם מ"א ע"ב) משנה זו נשנית בעת

שהיה ר' יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו ולא זזה ממקומה', וכבר התעורר בראיה זו רבינו שרירא גאון בכתב תשובתו;

וכן פרק ראשון דשבת נסדר בזמן שעלו לבקר את חנניה בן חזקיה בן גרון כמ"ש למעלה.

ועוד הביא החכם צבי סי' יו"ד וכן הוא בספר כריתות מובא בספר עץ חיים על כללי הש"ס מר"י חאגיז ממה שאמרו במשנה שאמר ר' יוסי בסוף כלים "אשריך כלים שנכנסת בטמא ויצאת בטהרה" - ראינו דבימי ר' יוסי כבר נסדר מסכת כלים כמו שהיא עתה לפנינו!

וע' גם כן (פסחים נ"ז ע"ב) יששכר איש כפר ברקאי לא תנא מתניתין אע"ג דבמשנה היא מאמר רבי שמעון, בכל זאת בלי ספק היא משנה קדומה מאוד, נודעה אף ליששכר איש כפר

ברקאי שהיה עדיין בזמן המקדש. ועוד יש להביא ראיה ממה שאמרו (יומא נ"ג ע"ב) דאמרו לכהן גדול אל יהיה רגיל לעשות כך שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו - הרי דבזמן כהן גדול היתה משנה סדורה!

עוד הביאו ראיה מן משנה ראשונה דפסחים ובמה אמרו שתי שורות במרתף, דמשנה אחרונה תפרש לראשונה! והרבה פעמים מצינו 'זו משנה ראשונה' אבל משנה אחרונה חולקת.

ואמרו "מאן תנא מדות - ר' אליעזר בן יעקב",

(יומא ט"ז ע"א), "מאן תנא תמיד - ר' שמעון איש המצפה, (יומא י"ד ע"ב) "עדיות בו ביום שמִינו את רבי אליעזר בן עזריה לנשיא נשנית" (ברכות כ"ט ע"א), מסכת עוקצין כבר היתה מסודרת בזמן רשב"ג אביו של רבי (הוריות י"ג ע"ב) וע' תוס' ב"ק צ"ד ע"ב ד"ה בימי רבי, שכתבו גם כן דמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם ע"ש והביאו מחך הוריות י"ג ע"ב "משנה זו בימי רשב"ג נשנית". ומן

לשון הברייתא שבאה פסחים ק"ג ע"ב אפילו אגריפס המלך שהיה רגיל לאכול בט' שעות

[שמז עמוד א]

ואותו היום לא יאכל; ונראה ממריצת הספור כי נשנית בזמן שאגריפס היה עדיין

בחיים חיותו, ולקח התנא התנהגותו למשל.

וכן פ"ק דבבא קמא משונה משאר כל המשניות הן בקוצר הלשון ובסדר הדברים וכבר דקדקו חז"ל ב"ק ו' ע"ב על זה ואמרו האי תנא ירושלמי הוא דנקט לישנא קלילא היינו דמשנה

זו היתה ממשניות קדומות נסדרו מחכם ירושלמי אחד דהיה לו לשון משונה, ורבי הכניסה בסדר שלו בלי שנוי.

עוד האריכו המחברים להוכיח ראיות שונות דרכי סדר המשנה בששה סדרים אבל לא נכתבה המשנה בזמנו על ספר רק היתה שנויה בעל פה לפי סדר של רבי, והארכתי בזה בספרי תורת נביאים. ועתה ראיתי להרב מוה' יעקב חאגיז בספרו התחלת חכמה הקדמה בדרכי המשנה החליט ג"כ כזאת והביא הראיה שהזכרתי מן ש"ס עירובין ס"ב ע"ב כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחא, וכתב רש"י ז"ל להכי נקט 'מגילת תענית' לפי שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהם אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ע"ש הרי דבימי האמוראים בזמן אביי ור' יעקב בר אבא לא היתה המשנה בכתב עדיין וע"כ כדבריו מוכח מן הסוגיא, דאי לאו הכי, למה לא נקטו 'כגון המשנה דכתיבתא ומנחא'? וע' רש"י ב"מ ל"ג ע"א דכתב: המשנה וגמרא דורות אחרונות כתבוהו ע"ש,

ועד ימיו של רבינו הקדוש לא היו מסודרות רק קצת מסכתות כמו מסכת כלים ומסכת מדות ועדיות ותמיד ועוד איזהו פרקים שונים ואולם רבי אסף וקבץ וסדר כל המשניות בסדר אחד וסתמה אליבא דרבי עקיבא ורבי מאיר ופעמים שנראה לו דברי היחיד שנאה בלשון רבים!

עוד הביאו ראיה מה שמצינו דרב ושמואל פליגי אם 'מעברין'

תנן או 'מאברין' (עירובין נ"ג ע"א) וכן החכמים מסופקים אם 'אידיהן' תגן או 'עידיהן' (ע"ז ב' ע"א) כדומה עד הרבה ואם היו משניות בכתב הרי יכולין לעיין היכי כתיבי

וכה"ג פריך הש"ס קידושיו ל ע"א ניתי ספר תורה ונחזי! עוד הביאו ראיה מה דכתב רש"י ב"מ ל"ג ע"א הדר דריש "הוי רץ

[שמז עמוד ב]

למשנה" שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום אסור יאמרו מותר עכ"ל, ואם היו המשניות כתובות על ספר לא שייך לטעות.

עוד מצינו חילוק ביז גירסות המשניות הקבועות בתלמוד בבלי לגירסות המשניות הקבועות בתלמוד בירושלמי כמו

במשנה פ"ט דשביעית ופ"ה דתרומות, [לא יכולתי להלום דברי הרב ר"י חאגיז ולא מצאתי שם חילוק בגירסות], ואנכי מצאתי בסוטה ר"פ אלו נאמרין דבבבלי הגירסא 'נאמרים בכל

לשון' בירושלמי הגירסא 'נאמרים בלשונם': אם כתב רבי המשניות ניתי כפר ונחזה אבל מאחר שהיו האמוראים לומדים המשניות בעל פה - החליפו.

עוד מצאתי חילוק בין ירושלמי לבבלי בסדר הפרקים כגון במגילה פרק בני העיר בבבלי הוא פרק רביעי והאחרון, ובירושלמי הוא פרק שלישי; וכן פרק חלק בבבלי הוא פרק

האחרון ממסכת סנהדרין ובירושלמי הוא מוקדם לפרק הנחנקין, ועל כרחך שנשנו בע"פ ולא נכתבו בספר ומפני זה החליפו את הסדר!

עוד ראינו דרך כל כותבי ספרים רומזים ממקום למקום ומציינים 'כמו שכתבתי למעלה' או 'כמו שאכתוב למטה' ולא מצינו ענין וה בכל הש"ס שרמזו החכמים 'תנן כמסכת פלונית', רק 'תנן התם'; וכן לא אמרו 'כמו שהארכנו

במסכת פלונית', רק במסכת תמיד מצינו לשון 'כמו שכתוב במסכת יומא', ואולם כבר ידענו דגמרא דמסכת תמיד סדרה בזמן הגאונים בעת שהיה התלמוד כבר בכתב; וכן מוכח ממאי

דהקשו תמורה י"ד ע"ב אם אשכחת אגרת' מי אפשר למשלחי והא כותבי הלכות כשורפי תורה ע"ש, ואם בזמן האמוראים היתה המשנה בכתב, א"כ פשיטא דאפשר לכתוב באגרת דינים והלכות! עוד יש להביא ראיה מדראינו דנקט הש"ס בכ"מ 'דתנן התם' ולמה לא אמרו 'דכתיב התם', והרי כתב רש"י (תענית י"ב ע"א) דמפני זה נקט לשון 'דכתיב' על מגילת תענית - משום דמגילה זו היתה נכתבת שכרוו ניסים, כמ"ש (שבת י"ג ע"ב), ואם כל המשנה בזמן האמוראים היתה בכתב מידי רבי א"כ נופל גם עליה לשון 'דכתיב' כמו על מגילת תענית!!

[שמח עמוד א]

אלא ודאי מדנקטו בכל הש"ס לשון 'תנן' או 'דתנן' מוכח דהיתה רק שנויה בעל פה.

עוד הבאתי ראיה מה דאמרו ב"מ פ"ה ע"ב ציידנא טביא ואכתוב ה' חומשא תורה לחמשה ינוקי ומתנינא שיתא סדרי משנה לששה ינוקי, וע' רש"י ד"ה ומתנינא היינו בעל פה ולמה לא אמר ר' חייא 'ואכתוב ששה סדרי משנה', הרי כבר נכתבה על ידי רבי לשיטת הרמב"ם?

אלא ודאי דרבי לא כתב המשנה רק סדרה בסדר נאות; ועיין גם כן כתובות ס"ט ע"א תלה לי רב לרבי ביני חיטי דאחין ששעבדו מהו, ופירש"י שכתב לו אגרת שלומים וכתב לו שאלה בין השיטות והיינו משום דאסור לכתוב דברים שבעל פה והלכות והיה מסמן האותיות בין השיטות על ראשי תיבות למען יביז כוונתו, עיין (גיטין ס ע"א) סירוגין שאני

ע"ש).

על כל פנים מוכח דבימי רבי לא היו כותבין הלכות ועוד איך אפשר דרבי כתב כל המשנה ור' יוחנן שהיה תלמיד תלמידו אומר כותבי הלכות כשורפי תורה (תמורה י"ד ע"ב) א"כ דברי הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה שהחליט כי רבינו הקדוש כתב המשניות על ספר חוקה תמוהים ומופרכים מכל אלו המקומות אשר הביא הרב ר"י חאגיז ואשר הוספתי אני הצעיר גם כן וצ"ע.

והנה אמרינן שבת קל"ח ע"ב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפליא ד' את מכותך, אמרו עתידה אשה שתיטול ככר

של תרומה וכו' ופריך הש"ס: והא בהדיא כתיב וכו' אלא לידע אם ראשונה או שניה; הא נמי מתניתין היא 'השרץ שנמצא בתנור - הפת שבתוכה שניה' מסתפקא לי' הא דא"ר אדא

בר אהבה ופירש"י בהדיא כתיב ותורה שבכתב כתובה ומונחת יקראו ויראו ע"ש א"כ הא דמקשה לקמן הא נמי מתניתין היא ואם המשנה לא היתה בכתב א"כ אין מקום לקושית הש"ס, דנהי נמי דהוא מתניתין כיון דשנויה על פה אפשר לשכחה ובזה משמע לכאורה כשיטה דהמשנה היתה אז בכתב!? וכבר התעורר

הר"י חאגיז, ואולם כיון דהדר דריש רבי 'הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד למען לא ישתכחו המשניות שוב אף על פי שנשנו בעל פה

[שמח עמוד ב]

בכל זאת היו ידועים לכל כמ"ש התוספות חולין

ק"י ע"ב ד"ה דתנן, והביאו באמת מהך דשבת דמקשה הש"ס בפשיטות 'הא נמי מתניתין' ותמיהני על הר"י חאגיז שלא התעורר מדברי התוספות הללו!

אם כן ראינו דשיטת רש"י ברורה ומוכרחת מכל סוגיות הש"ס דמשנה נכתבה בימים אחרונים ומכ"ש הגמרא ושיטת הרמב"ם

תמוה!

ונשאתי עיני לראות דברי רבינו שרירא גאון בתשובתו וראיתי הרבה סתירות בזה: פעם כתב כי רבי כתב את המשנה ופעם כתב דרבי סדר המשניות! ואולם נ"ל דדעתו היא דרבי כתב המשניות רק לו לבדו והיו כעין מגילת סתרים ולהתלמידים שנאה בע"פ וז"ל:

'ודאי שיתא סידרי משנה רבינו הקדוש תרצינהו כי חיכי דגרסו לה הלכתא בתר הלכתא' והכי אמרינן (יבמות ס"ד ע"ב) 'מתניתין אימת אתקין? - בימי רבי', לפנינו הגירסא 'מתניתין מאן תקין - רבי' וכ"כ עוד הגאון הנ"ל באמצע התשובה ואחסונהו לרבי מן שמיא דהוי לי תורה וגדולה במקום אחד וכו' ואסכים לתרוצו כי חיכי דלגרסו רבנין כלהו פה אחד ולשון אחד ולא לגרוס כל חד לשנא דנפשי' וכו', וביומי דרבי בנו של רשב"ג אסתייעו מלתא ותרצינהו וכתבנהו',

וכלל הדברים בתשובת רש"ג יש בזה הרבה סתירות לישבם צריכים לפרש דהי' בימי רבי המשניות כתובות רק כעין מגילת סתרים אבל לא נתנו ללמוד בפרהסיא להתלמידים ובמקום אחר אדבר בארוכה על כל ענין התשובה.

עוד תראה הרבה סוגיות כפולות אשר רבו בש"ס אין אחד דומה לחברו כמו סוגיא דמשרת נמצאה אצלנו פעמים בתלמוד

(פסחים מ"ד ע"א ועוד פעם שנית נזיר ל"ו ע"א), וכאשר תעיין היטב תמצא כמה שינויים וחילופים ותראה בכל אלו הוספה וגרעון בין סוגיא אחת לשנית, וכן תמצא סוגיא אם

בעקרו קא מתפיס או בהיתירא קא מתפיס אשר נשנית נדרים י"א ב וכן נזיר כ"ב ע"א, ותמצא שינויים וחילופים כמ"ש התוספות נזיר ד"ה מר זוטרא, דסוגיות הללו פליגי ע"ש!

ע' פסחים קי"ד ע"א סוגיא דמצות צריכות כוונה דהקשו ע"ז מברייתות שונות

[שמט עמוד א]

ואולם (ר"ה כ"ח ע"ב) איתא גם כן להך פלוגתא ומייתי שמה הש"ס מברייתות אחרות ע' תוס' (שם קט"ו ע"א ד"ה מתקיף) דהתעוררו בזה. עיין פסחים י"ב ע"א דמקשה הש"ס 'ומי גזר רבי יהודה שמא יאכל' מברייתות שונות, אבל בסוגיא יומא י"ד ע"א מקשה הש"ם גם כן ומי גזר ר יהודה שמא יאכל מברייתות אחרות!

וע' תוספות (זבחים צ"א ע"א ד"ה מוספי שבת) דהתעוררו דבמנחות פ' התכלת בענין בעיא דתדיר ומקודש מייתי הש"ס ברייתות אהרות! והטעם מפני דכל מסכת נסדרת בפני עצמה וכל חכם סידר לפי אלו המסכתות שונות אשר הי' ערוכים לנגד עיניו ומפני זה שנאה כל אחד לפי אשר נראה בעיניו

בלשן אחר ונחתם על ידי חכמים שונים, ומפני זה יוצדק גם כן למה לא הביאו בתלמוד רמז ומראה מקום מן מסכת אחרת: משום דסדרם חכמים נפרדים ואולי מסבת אחרת לא היתה למראה עיני החכם אשר סידר מסכת אחרת.

ובכל ואת יש לנו הוכחה כי כמה פעמים קצרו במקום אחד וסמכו על מה שמבואר במ"א (ע' ר"ן נדרים י"ב ע"א ד"ה והוא שנדר ובא מאותו יום, שכתב בזה הלשון: והך סוגיא קטוע דלא פירוש הש"ס א"כ מאי אתא לאשמעינין אלא סמיך לי כאן אסוגיין דר"פ שבועות שתים ע"ש ובע"כ דשבועות ונדרים

מחכם אחד נסדרו, וכיוצא בזה הוכיחו בתוס' גיטין ע"ב ע"א ד"ה ומשום שכתבו כיון שהאריך הש"ס בפעם אחד תו לא חש להאריך במקום השני ומכאן יש להוכיח דפרק מי שאחזו סדרו אחר התקבל ע"ש ומכ"ש דיש להחריץ המשפט כן על המסכתות אשר קצרו במקום אחד משום דסמכו על האריכות במ"א,

ועי"ז תדע מי נסדר בראשונה.

ואולם סוגיות הכפולות בשינויים שונים מורים כי נסדרו מן שני חכמים נפרדים אבל בסוגיות הירושלמי אף אם ראינו הרבה כפולות הן בהלכה והן באגדה כמו הספור מפטירת רבי שנויה הן פ"ט דכלאים ובכתובות פ' הנושא, האגדות פ"ק דפיאה נכפלו עוד הפעם בירושלמי ספ"ק דקידושין, עובדא דר' חנינא אחי ר' יהושע שהלך לגולה נכפלה פ"א דסנהדרין ופ"ג

[שמט עמוד ב]

דנדרים, ואולם שוים הענינים באין הוספה וגרעון ודומה הספור במס' להספור במסכת אחרת - ומזה נראה דהירושלמי אשר מסודר מר' יוחנן לבד מפני זה כל המאמרים - הן בהלכה

הן באגדה - מסודרים בסגנון אחד, משא"כ תלמוד בבלי נחתם ע"י חכמים שונים וכל אחד סידר מסכת אחת או שתים ושלש לבד; והא דכ' התוספות חולין ב' ע"ב ד"ה אנא: ומכאן יש להוכיח דר' אש' סידר הגמרא ע"ש, צ"ל דלא סידר רק ענינים הראשים וראה בעין בקורת את כל פרטי המסכתות, ואותן אשר ישרו בעיניו הניחם כפי סדר הראשון.

וזה נכון.

ולענין קדימת התלמוד ירושלמי לבבלי כבר הבאנו בשם הרי"ף סוף עירובין דמפני זה הלכה כבבלי נגד הירושלמי מפני דהוא אחרון וכבר היה מסודר הירושלמי לפני הבבלי, ונגענו גם כן בדברי הרב יד מלאכי כללי שני התלמודים בשם רבינו יהונתן - מובאים דבריו בשיטה מקובצת כתובות - דכל פלוגתות ר' יוחנן ור' לקיש מובאים בבבלי כלם נובעים מן הירושלמי ונעתקו משם לבבלי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בירושלמי ולא הכניסם בקובץ הבבלי וע' גם כן רא"ש סוף עירובין וסמ"ג הלכות עירובין, וכל האחרונים

העתיקו דברי הרי"ף הללו ליסוד מוסד וכבר ראיתי לחכם א' שהתעורר מן דברי התוספות יבמות כ"א ע"א ד"ה ומותר באשת חמיו, שכתבו על הא דהירושלמי אוסר אשת חמיו משום מראית העין ובש"ס אמרו דמותר אדם באשת חמיו וכ' ר"ת דשמא אחר כך אסרו בירושלמי - משמע דדעתם דירושלמי מאוחר לבבלי! ובאמת לק"מ דהך דמותר באשת תמיו היא ברייתא, והך דירושלמי מאוחר לברייתא, אבל לא לתלמוד בבלי, וסתמא דבבלי וביאור בירושלמי - כירושלמי פסקינו ועיין שו"ת נו"ב מהדורה תנינא חלק אבן העזר סי' צצצ באריכות ע"ד התוס' הללו

וכבר הבאתי דאי' במ"א דש"ס בבלי מאוחר לירושלמי, דהרי (נדה ח' ע"א) ואמר ר' אלעזר הלכה אומרה ברכה רביעית בפני עצמה, וכתב רש"י שם: והיכא אתמר דר' אלעזר? - בירושלמי ברכות ע"ש, ראינו דש"ס בבלי סמך

[שנ עמוד א]

עצמו על מה שמבואר בירושלמי ומפני זה קיצרו בש"ס. וביותר מצאתי בש"ס תענית ט"ו ע"א דמקשה הש"ס ולמה יוצאין לבית הקברות - והנה לא נזכר במשנה וברייתא מחיוב הליכה לבית הקברות ביום תענית, ורש"י ז"ל הרגיש בזה

וכתב דש"ס דילן סמך על מה שמבואר בירושלמי תענית כי החיוב לצאת לבית הקברות ביום התענית ע"ש.

וראי' היותר עצומה הבאתי בהידושי למסכת נזיר מש"ס מפורש נזיר כ' ע"ב דקאמרינן השתא בחמירתא אמר רב קילתא לא כל שכן ע"ש, והנה דברי רב בחמירתא לא נזכר אצלם בתלמוד ובש"ס שלנו אין זכר לדברי רב בחמירתא, רק דברי רב נודעים מן הירושלמי כמו שהתעורר רש"י כאן, והתלמוד

שלנו הניח דדברי רב בירושלמי נודעים לכל, לכן לא הצריך להאריך בהעתקת דברי רב עוד הפעם עכ"פ יש לך ראיה ברורה ומפורשת דדברי הירושלמי הי' סדורים וערוכים לפני הבבלי וע' גם כן נדרים ג ע"ב 'במערבא אמרו אית תנא דמפיק מלנדור ואית תנא במפיק מכל היוצא מפיו יעשה' וע' ר"ן שם דהביא דבאמת בירושלמי מבואר כן דמכל היוצא מפיו יעשה תרתי שמע מיני' ע"ש; ראינו דפלוגתתם בירושלמי הי' ידועים לבבלי.

דהיכא שמצינו דבירושלמי תני לפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש להיפך מן הש"ס בבלי כמו בהך (גיטין טו"ב ע"ב) דלא הכשיר

ר' שמעון רק דוקא לאלתר אבל לא אחר עשרה ימים, ובירושלמי מבואר להיפך בין דברי ר"י וריש לקיש - כבר כתבתי בזה כלל גדול היכי דנוגע לפלוגתת חכמי ארץ ישראל הנה ש"ס ירושלמי אשר נסדר בארץ ישראל פשיטא דהיו חכמי א"י בקיאים במאמרי החכמים מן מדינתם ודייקו בהם יותר, אולם היכי דפלוגתת חכמי בבל מתני בירושלמי להיפך מן הבבלי אזי דברי תלמיד בבלי מדוקדקים יותר, וכן במאמרי התנאים אשר נזכרו בירושלמי להיפך מן הבבלי אז גם בזה לירושלמי משפט הבכורה כמו בהך דר' חנניא בן עקביא דנאמר בירושלמי פ"ק דשבת דס"ל דכותבי תפילין ומזוזות כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין

[שנ עמוד ב]

ולשאר מצותיה של תורה, ואולם בש"ס בבלי (סוכה כ"ז ע"א) איתא דר"ח בן עקביא ס"ל דכותבי תפילין ומזוזות פטורין מן הק"ש ומן התפילין, וע' יד מלאכי ח"ב כללי שני

התלמודים אות ז' שמביא כן בשם התוספות בכורות כ"ב ע"ב ד"ה תירום דבכה"ג היכי דברייתא אשר מובאת בירושלמי היא היפוך מן הברייתא זו אשר מובאת בבבלי - אזי על הירושלמי סמכינן דהם הי' בקיאין בברייתות ארץ ישראל יותר מן הבבלי ע"ש.

ואגדות ירושלמי אשר על פי הרוב דומים ללשון המדרש משונים הרבה מן הבבלי כמו שאכתוב במ"א, ואפי' במאורעות מסופר שמה הענין בהיפוך מן הבבלי: ע' ירושלמי פ"ו דשבת

ר"י ור"ל רצו לראות את שמואל ואמרו נלך בתר בת קול ושמעו פסוק ושמואל מת וכן הוי, ואולם בבבלי לחולין צ"ה ע"ב אמרו דלא מת שמואל - דאגדדת ירושלמי נתחברו בזמן אחרון אחר שראינו שנזכר שמה דילקוטאנוס בירושלמי פ"ח דתרומות וכן נזכר בירושלמי פ"ד דנדרים לוליניס מלכא כד נחת תמן נחת עמיו ק"כ ריבוא, ואולם בירושלמי שבועות

פ"ג נזכר ענין זה על דיקליטאנוס, דקיסר דיקליטאנוס היה אחר חתימת התלמוד ומכ"ש קיסר יוליוס אשר הלחים עם פרס ונשבה היה אחר דיקליטאנוס. וכבר התעוררו בזה החכמים המבקרים.

וע"כ דאע"ג דר"י חיבר הירושלמי מ"מ האגדות ירושלמי נספחו בזמן אהרון.

ותבין גם כן הא דמצינו בירושלמי פ"ק דיומא כפה שיח את המנורה שאינו מובן המאמר בלתי האגדה הנזכרת שבת ק"ה ע"ב

בהך דעייל לי' חמרי ליבא אתא חמרא ובטש לשרגא, ועל אגדה וו כוונו בירושלמי; וכן הך דירושלמי רפ"ב דחגיגה כי הנה יוצר הרים ובורא רוח זה אחד מששה מקראות שהיה רבי קורא ובוכה, שהסמיכו בירושלמי על אגדת בבלית ריש חגיגה ד' ב, וכן הרבה אגדות קדומות ומסודרות מזמן ר' חייא ור' יוחנן וריש לקיש באו שמה כמ"ש למעלה.

וזה מה שרציתי לבאר.