חידוש הסנהדרין בימינו, פרק שביעי

 שיתוף 

שער החידוש – "ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח" (הרמב"ם בפירושו למשנה,סנהדרין)

פרק שביעי

חידוש הסמיכה בדברי הרמב"ם

כידוע, נסמך הרמב"ם בכל הלכותיו על ספרות חז"ל על כל חלקיה ואולם לעתים, לא רבות, אמנם מביא הרמב"ם רעיון הלכתי מקורי של הנראה לו. רעיונות הלכתיים אלו השתלבו בהלכותיו וקיבלו – בגלל סמכותו הגדולה של הרמב"ם – תוקף רב ככל הלכותיו.

מן הרעיונות המקוריים, הזורחים פה ושם בספר "משנה תורה", מאירה הלכה אחת – שבה משמשים הריאליה והחזון בערבוביה – אור לימי הגאולה, אור לחידוש עטרת תפארת מוסדות קדומים, אור גדול ומחמם, אור שהאיר באפלת הגלות ובחשכתה, ואור המשתלב באור גאולתנו כיום. הלכה מאירה זו היא רעיון חידוש הסמיכה בישראל. בשני מקומות דן הרמב"ם ברעיון זה בהרחבה. אנו נצטט את שני המקורות, ולאחר מכן נדון בהיבטים ההלכתיים של הלכה חשובה זו, שלה מוקדשים רוב הבירורים שבשער זה.ref>

ראשיתו של הרעיון בפירושו למשנה:

"ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה, כלומר שיעשוהו ראש, ובתנאישיהא זה בארץ ישראל כמו שהקדמנו, הרי אותו האיש תתקיים לו הישיבה ויהי סמוך ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה.

לפני שאם לא תאמר כן, לא תהא אפשרית מציאות בית דין הגדול לעולם, לפי שצריך כל אחד מהם שיהא סמוך בלי ספק, והרי כבר הבטיח ה' בשיבתם באמרו: "ואשיבה שפטיך כבראשנה" (ישעיה א,כו), ושמא תאמר שהמשיח ימנה אותם ואף על פי שאינם סמוכין, הרי זה מוכחש! לפי שכבר ביארנו בהקדמת ספרינו זה שהמשיח לא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח, וזה יהיה מסימניו אמר: "ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק", וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם, וירבו במעשה הטוב, ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו, ויתרבה ישרם לפני בוא המשיח, כמו שנתבאר בפסוקי המקרא" (סנהדרין פ"א מ"ג, עפ"י תרגומו של הר"י קאפח).

גיבושו של הרעיון במסגרת ספר הלכה ובניסוח הלכתי:

"נראין לי הדברים, שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינין ולסמוך אותן, הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות, ויש להן לסמוך לאחרים.

אם כן, למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל? לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן ואם היה שם סמוך מפי סמוך, אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין. והדבר צריך הכרע" (הלכות סנהדרין פ"ד הי"א).

אם נסכם את דברי הרמב"ם מתוך שני המקורות הנ"ל, נגיע למסקנה ברורה:

אם תהיה הסכמה של חכמי ארץ ישראל להסמיך חכם בראש, הוא יכול להמשיך ולהסמיך אחרים, ובכך לחדש את מסגרת הסנהדרין.

ואמנם כך הבינו את דברי הרמב"ם כל גדולי הראשונים והאחרוניםץ

ואולם ככל רעיון גדול, ובמיוחד כזה האמור להגיע את גלגלי המהלכים הגדולים בתולדות עמנו ובתולדות האנושות כולה, נתקל רעיון זה בקשיים מרובים מרגע שרצו להשתמש בו הלכה למעשה.

מה הם הקשיים שהקיפו הלכה פשוטה זו?

נציין אחדים מהם:

א. מה התכוון הרמב"ם בדבריו באומרו "הדבר צריך הכרע"?

האם התכוון לעצם רעיונו המקורי, ובכך הוא חוזר בו מן ההחלטיות שבה כתב רעיון זה בפירוש למשנה (שהי שם לא כתב "והדבר צריך הכרע")? או שמילים אלו מתייחסות לפרט מסוים בהלכה שהרמב"ם עוסק בה, ובאמת אין הוא מטיל ספק הלכתי בעיקר הרעיון.

ב. דברי הרמב"ם: "כשתהיה הסכמה מכל החכמים והתלמידים" – כפי שניסחח בפירושו למשנה, או כפי שניסח במשנה תורה: "שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל"? האם הלשון הזה הוא דווקא, כלומר דווקא כל ולא רוב, או שלשון זה אינו בדווקא, וגם רוב חכמים נחשב ככל החכמים, כפי שמקובל בכל תחום הלכתי שרב הרי הוא ככל?

ג. אם אפשרות חידוש הסמיכה היא כל כך פשוטה – לדעת הרמב"ם – מדוע מסר את נפשו התנא רבי יהודה בן בבא על המשך הסמיכה, בהסמיכו את: רבי יהודה, רבי שמעון, רבי מאיר, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע? והרי אין מצווה זו אחת מן המצוות שחייבים ליהרג על קיומה!

ד. האם על הנסמך הראשון להיות "ראוי ללמוד ולהורות בכל התורה כולה" (כמבואר בהלכות סנהדרין פ"א ה"ה), או שתנאי זה אינו מוכרח, ודי גם בגדולה פחותה מזו בתורה?

שאלות אלו, ועוד שאלות רבות שנשאלו על דברי רמב"ם אלה, מעמידים לכאורה את רעיונו הגדול של הרמב"ם על קרקע לא יציבה, ומשמשים את המתנגדים – במשך הדורות – כסיבה וכנימוק להתנגדותם לחידוש הסמיכה.

להלן נביא תשובות מספר והסברים שניתנו לשאלות אלו, מהם נראה שכל הקשיים שהערימו על חידושה של הסמיכה בעקבות שאללות אלו לא באו אלא בעיקר מתוך נטיית ליבם של המקשים, וכדי לתת הסברים הלכתיים להתנגדותם העקרונית, ואולם אין בהם כשלעצמם כל ממש!

א. ה"חזון איש" ניסח את עיקר הדיון סביב חידושו של הרמב"ם בשאלה – "אם הכריע את הדבר, או משך ידו מלהכריע" (לקוטי חו"מ אות א'). כלומר, בדברי הרמב"ם "והדבר צריך הכרע" – האם חזר בו מרעיונו והשאירו בספק, או שאין מילים אלו מתייחסות לעצם חידושו בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, אלא לעניין אחר.

התשובות על שאלה זו שונות ומגוונות:

1. עצם הדבר שראשונים ואחרונים מביאים את חידושו הגדול של הרמב"ם, ואין הם מציינים שהרמב"ם חזר בו, או הטיל ספק ברעיונו, מוכיח מעל לכל ספק שהבינו שהרמב"ם לא חזר בו. וזו לנו עדות של גדולי עולם בכל הדורות שהרמב"ם עמד על דעתו. מי אלה הראשונים והאחרונים שהבינו כך בדברי הרמב"ם?

הרשב"א (ב"ק לו,ב); המאירי (סנהדרין יד,א); רבי יעקב חזן מלונדריש (ספר עץ החיים הלכות דיינים); סמ"ג (עשין צ"ז); כפתור ופרח (בתחילת פ"י); רבי יוסף קארו (חו"מ ב"י סימן רצ"ה); רבי משה אלשיך (ברכ"י חו"מ סימן א' אות ז); ט"ז (חו"מ סימן א' ס"ה); מבי"ט (קרית ספר הלכות סנהדרין פ"ד); אורים ותומים (סימן א' אות ב'); רבי אלחנן וסרמן (קובץ שעורים ח"ב); אבן האזל (הלכות עבדים פ"ה), ועוד רבים לאין ספור, ראשונים ואחרונים. חזקה עלינו שאפשר לסמוך עליהם שהבינו כראוי את דברי הרמב"ם, ואין להטיל בהם ספק ללא כל בסיס איתן.

2. רבים הסבירו שההיגד "והדבר צריך הכרע", מתייחס להלכה שלפניו, ששם כתב הרמב"ם: "ואם היה שם סמוך מפי סמוך, אינו צריך דעת כולן, אלא דן דיני קנסות לכל, שהרי נסמך מפי בית דין", ועל דברים אלו כתב: "והדבר צריך הכרע". ואמנם כבר בפירושו למשנה דן בבעיה זו: "ולענין אם צריך שיהיו הג' סמוכים, ואז יהיו יכולים לסמוך שום אדם, יש בזה ספק, ומה שנתבאר מן התלמוד שיהיה הגדול סמוך, ויצרף עמו שנים ויסמוך מי שירצה". כלומר, עצם הספק עלה כבר בפירושו למשנה, ושם הכריע כפי מה שמשתמע מן התלמוד, ואולם ב"משנה תורה" חזר וניעור הספק, ועל כן כתב: "והדבר צריך הכרע".

על כל פנים, אין היגד זה מתייחס לעצם חידושו ההלכתי בדבר אפשרות חידוש הסמיכה. הראשון שהסביר כן היה הר"י בירב ואחריו עוד רבים.

3. ויש מי שפירש: היות שעל פי ההלכה אין לבית הדין להיות שקול אלא נוטה, וכדברי חז"ל: "עשה לך בית דין נוטה", הרי זו כוונתו של הרמב"ם: "והדבר צריך הכרע" – לעניין ההטיה. דאפילו שיש שם סמוך מפי סמוך הדן דיני קנסות, צריך שיקח עמו עוד שניים, כדי שתהיה הכרעה, ככל בית דין שצריך שיהיה נוטה. ובקיצור: פירוש דבריו "צריך הכרע" המשמעות היא: צריך הטיה.

סיוע לפירושו הוא מביא מכ"י קדמון של ספר משנה תורה להלכה זו, שם כתוב: "והדבר ידוע שצריך הכרע", ולמילים אלו אין פירוש אחר אלא כפירוש זה (הרב צבי עידן בספרו "עשות משפט").

ב. דברי הרמב"ם הדורשים הסכמת "כל החכמים", מונעת לכאורה את חידוש הסמיכה, שהרי לעולם לא נצליח לכנס את כל החכמים, או אפילו להביא לידי אחדות דעים בין כולם, ואם כן מה משמעות יש לחידוש הלכתי זה?

על שאלה זו ענו רבים וגדולים שהמילה "כל" היא לאו דווקא, ודי ברוב. ולדבריהם הביאו ראיות ממקורות רבים, שם כתוב "כל" והכוונה גם לרוב (הר"י בירב, אורים ותומים, לחם יהודה, מבי"ט בקרית ספר ועוד).

ג. מדוע מסר התנא רבי יהודה בן בבא את נפשו כדי לקיים את הסמיכה בימיו, והרי היה אפשר לעשות זאת ללא מסירות נפש, אלא בהסכמת החכמים בלבד, כדברי הרמב"ם?

על שאלה זו כבר ענה הר"י בירב:

"ואם תאמר, למה סיכן בעצמו רבי יהודה בבן בבא, ימתין עד שיסתלק השמד ויתקבצו חכמי ארץ ישראל לעשות סמוך אחר? ויש לומר שיש כמה מצות תלויות בענין הסמיכה, כדאיתא בסנהדרין... ועוד דבשעת השמד היה, והיה חייב למסור עצמו במצוה היותר קטנה, כל שכן במצות הסמיכה שיש בה כמה גופי הלכות, וחשש שאם ימשך זמן רב, יתבטלו כל המצות התלויות בענין הסמיכה ואפילו לא יהיה זמן רב, היה חייב למסור עצמו עליה, ששעת השמד היה כנזכר, ועוד – שחשב שלא ירגישו בו האויבים".

ד. אחד מן הקשיים שהעלו מתנגדי חידוש הסמיכה הוא התנאי שעל הנסמך להיות ראוי "להורות בכל התורה כולה", וכבר כתב הרדב"ז: "ורחוק בעיני שיש בדור הזה מי שראוי להורות בכל התורה כולה", ובכך הוא בעצם נעל את האפשרות בימיו, וכל שכן בימינו, לחדש את הסמיכה.

על עניין זה כתוב בספר "עדת יעקב" (סימן כד) ובקונטרס הנקרא בשם: "ראוי להורות בכל התורה כולה" של הרב צבי עידן, ובו העלו (על פי מקורות רבים) שתנאי זה אינו לעיכובא, אף שהיה ראוי שיהיה כן. והובאו שם דברי תוספות רא"ש שכתב: "ואפשר שמושיבין בסנהדרין אף על פי שאינו ראוי להוראה, אי לא משכח ראוי להוראה".

ועוד העלה הרב עידן – והוא חידוש חשוב – שמי שבקי בספר "משנה תורה", הכולל כל דיני התורה – נחשב כראוי להורות בכל התורה, והביא ראיות לדבריו מדברי הרמב"ם ועוד פוסקים. ובקיאות בספר "משנה תורה" אינה מן הנמנעות, והדבר אפשרי וריאלי.

דברי הרמב"ם שנכתבו באופן ברור ופשוט, זכו לדיון מקיף וממצה עקב החידוש המעשי שבדבריו. ואמנם, כשהרעיון החל לקרום עור וגידים בהצעתו של הר"י בירב – קיבלה הלכה זו ממדים רחבים ולא צפויים. ועל כך בפרק הבא.

הערות שוליים

© הרב ישי באבד, כל הזכויות שמורות