הסנהדרין הסמכות והחידוש, פרק עשירי

מתוך ידידי הסנהדרין
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרק עשירי - הצורך בהקמת הסנהדרין כיום

מערכת המשפט – עמוד השדרה

מן המפורסמות הוא שעמוד השדרה של כל חברה היא מערכת המשפט שלה. ככל שמערכת המשפט שואפת לצדק, משתדלת ליישׂמו ומפעילה בפועל את חוקיה הלכה ולמעשה, כן ניכר חוסנה ובריאותה של החברה.

ואילו תחלואי החברה ונגעיה, נובעים ישירות מפגעים בתפקוד המערכת המשפטית.

התחדשות עם ישראל ותחייתו על ידי חידוש הסנהדרין

חידוש מסגרת הסנהדרין בימינו, מבטא את רחשי הלב של שאיפותיו הנצחיות של העם לחדש ימיו כקדם. בדרישה לחידוש הסנהדרין טמונה ההרגשה החיובית של תקווה, של מרץ, של תחייה ושל חיי מעש ויצירה, שכה חסרו לנו במשך אלפיים שנות גלות.

תקומת מערכת משפט בעלת אופי דתית-לאומית של כלל ישראל – הסנהדרין – גורמת להשבתו של העם היהודי למעמד האידאלי, הרצוי והמצופה ממנו. שהרי רק קיומה של הסנהדרין בפועל, ומילוי כל משימותיה ומטרותיה, למימוש התורה שבעל-פה בעם ישראל, מציב את העם במקום שיועד לו כעם הנבחר. רק המשפט העברי מעלה על נס את ייחודו של העם וסגולתו. על כן חידוש הסנהדרין בימינו, משמעו חידוש העם כבתקופות שבהן הגשים את עצמו ומיצה את הפוטנציאל והאידאל הטמונים בו.

מה עוד שהתקווה והרצון כשלעצמם – כל עוד הם קיימים – מוכיחים את חיוניותו של העם ואת האמונה והתקווה הבלתי מעורערת שיישאר בעלומיו, עד לחידוש כל המסגרות והמצוות שעל פיהם הוא מצווה לחיות. (סנהדרין, בית מקדש, מלך, ועוד כיוצא באלה מצוות.)

חידוש הסנהדרין יביא לאחדות ההנהגה ולאחדות העם

הכחדתו הטרגית של עולם התורה באירופה בתקופת השואה, גרמה למשבר אדיר בסמכות של גדולי התורה, ולמיעוט היחס כלפי עולם התורה מצד רובו של העם היהודי שנותר לפליטה. למרבה הצער, טרם התאושש העם היהודי מן המכה שהוכה, והפתרון אינו נראה באופק עדיין.

כל המאמצים שנעשו ונעשים לפתח ולהרחיב את עולם התורה ומסגרותיו הם חיוביים וחיוניים, אך מוגבלים באפשרויות. עולם התורה כיום הוא סקטוריאלי, כאשר סביב כל אדמו"ר או רב קיימת קהילה המצייתת להנהגתו על פי מאפיין של קו רעיוני מסוים. ואכן, כמספר הקהילות כן מספר השיטות, הגישות וההתייחסויות. והדברים אמורים בתחום ההלכה, המחשבה וההשקפה.

למצב נתון זה יש חסרונות רבים, ובראשם היעדר אחדות לאומית רצויה וקריעת העם לחלקים! ואולם החסרון הגדול שבכולם הוא היעדר מנהיגות אמיצה וכריזמאטית, המסוגלת להוביל את כל העם – ולא את הקהילה בלבד – לשמירת תורה ומצוות, להוביל את העם להגשמת ייעודו הלאומי, החברתי והדתי בארצו.

על כן, טבעי הוא הפתרון של חידוש הסנהדרין, שאליה נשלחים גדולי ישראל על ידי העם, והם מנהיגים את העם כרצון ה' ועל פי ציוויי תורתו. סנהדרין הנבחרת על ידי העם ומנהיגה אותו מביאה לאחדותו.

כי עצם סמכותה של הסנהדרין נובעת מאחדות העם ומקיבוצו, סמכות היוצאת מן העם ופונה אל העם. דבר זה כשלעצמו, בכוחו לתת כוח ועוצמה, אומץ ועוז לחברי הסנהדרין להנהיג את העם על פי מקור כוחם – התורה – ולתכלית ייעודו הלאומי, הדתי והחברתי של העם, להיות "אור לעמים".

הסנהדרין תכריע בכל הנושאים ההלכתיים והלאומיים

כיום, לאחר שזכינו בחסדי ה' הגדולים להקמתה של מדינת ישראל בארץ ישראל, הגיע הזמן שכה ייחלנו להחיל את מצוות התורה הדתיות והלאומיות בקרב העם ובארצנו. ואולם מי יורה, מי יבין שמועה, מי ינחה, מי יכוון את העם כיצד לנהוג וכיצד לקיים בפועל את כל מצוות התורה בכל תחומי החיים?

לשאלה זו יש רק תשובה אחת – הסנהדרין! זה הגוף ההלכתי-לאומי המאחד והמנהיג, השואב את כוחו מן העם ומכוח מצוות ה'.

לא עוד מחלוקות ! לא עוד כיתתיות עדתית, לא עוד סקטוריאליות גלותית!

גוף אחד ויחיד, המאחד את כל העם על ידי נבחריו, והמסוגל להכריע בכל נושא ותחום – הכרעה מוחלטת שתתקבל כהכרעת הרוב (וכמצוות התורה) על כל העם ללא כל היסוס, ללא ספקות וחילוקי דעות שכה אפיינו את תולדות עמנו בגלותו הארוכה.

ואולם מעבר להיבטים ההלכתיים השיגרתיים (איסור והיתר, דיני ממונות וכיוצא באלה הלכות), יהיה לסנהדרין כוח להכריע בנושאים לאומיים. זהו החידוש הגדול המתחדש עם חידוש הסנהדרין במדינה עצמאית, מדינת ישראל החדשה.

לחידוש זה יש משמעות עמוקה: הסמכות ההלכתית מכריעה וקובעת גם בנושאים לאומיים ! סמכות זו נעדרה מאיתנו במשך שנות אלפיים, עד כדי עיוות ייעודו הלאומי של העם, החל מיוסף בן מתתיהו – מנהיג הכניעה, הבגידה והגלות הלאומית. הוא טען שאין לעם היהודי צורך במדינה, בצבא ובמסגרות אזרחיות, מלבד עבודת ה' במסירות נפש. "מנהיג" זה ראה ביהדות ובעם "עדה דתית", ולא אומה שתפקידה וייעודה להפיץ את אור התורה לעולם כולו, את אמונת הייחוד ואת המוסר הצרוף מתוך עצם החיים הדתיים והלאומיים על כל המשתמע מכך. גם ה"מנהיגים", בני ימינו, מֵצרִים את צעדי הדת במדינת ישראל ואת השפעתה, ושואפים להובילה אל תחומי הגטאות, ואל הערים והשכונות החרדיות בלבד !

הדת היהודית, תורת ה', פורשׂת את כנפיה על פני כל תחומי החיים – האישיים והלאומיים, בבית ובחוץ, בעיר ובמדינה. לא ניתן להפריד בין היבטיה האישיים המתייחסים לכל אדם, לבין היבטיה הלאומיים העוסקים בכלל ובייעודיו.

הסנהדרין אחראית לקיום מצוות התורה של העם

העיון בתולדות העמים מגלה, שככל שמערכת המשפט של עם הייתה יציבה ושאפה לצדק – החזיק העם מעמד והתפתח. ואילו כשמערכת המשפט הייתה מסואבת הביא הדבר לקץ החברה ולדרדורה.

משוואה זו נכונה אף ביתר שאת לתולדות עמנו. שכן העם היהודי נאלץ לעמוד לא רק בקריטריונים של יושר משפטי, אלא לעמוד בעיקר במשימת קיום תרי"ג מצוות א-לוהיות, שהם התנאי לקיומו של העם בארצו, בארץ ישראל. על כן, גם אם היה עם ישראל שומר על מערכת משפטית – שלא במסגרת תרי"ג המצוות – לא הייתה לו זכות קיום כעם ובארצו. כי, כאמור, רבות הן המצוות שבין העם לא-לוהיו, חוקים, שעליו לקיימם כדי להצדיק את עצם הוויתו. לכן, רק מסגרת אחת מסוגלת להבטיח שהעם יעמוד במשימות הא-לוהיות, והיא מסגרת הסנהדרין. היא המכנסת את כל חכמי ישראל תחת קורת גג אחת, במטרה להנהיג את העם ולאכוף עליו את קיום התורה והמצוות, על יחידים ועל הכלל.

הסנהדרין אחראית – מצד ייעודה – לפרשנות החוק והמשפט ולאכיפתו. מתוקף זה יש הכרח בקיומה ובנחיצותה כמסגרת המרכזית והחשובה ביותר של עם ישראל.

הסנהדרין מייצגת את עולם התורה בגאון ובעוז

כשאנו מביטים על עולם התורה – על גדולי התורה, על רבנים ועל מוסדות התורה – מתגלה לפנינו תמונה עגומה למדיי של עולם המתגונן מפני התקפות מתמידות ועקביות של הממסד וחלקים של החברה, הרודפים אותו ומשתדלים בכל כוחם להמעיט מדמותו ומכוחו. מצב מצער זה מחריף והולך, ואחריתו – ה' ישמור ויציל – מי ישורנו !

תופעה זו כשלעצמה מצריכה איחוד של כל הכוחות התורניים והרבניים כדי לעמוד כגוף אחד, לא לשם התגוננות, סִנגוּר והצדקה אלא לשם הצגת חשיבותם בגאון ובעוז. איחוד זה מה הוא אם לא הסנהדרין, המייצגת את עולם התורה ואת כל העם תחת כיפה אחת. לאיחוד זה יש ייעוד לאומי ודתי.

הסנהדרין תרחיב את מעגל מקיימי המצוות בישראל

תרי"ג מצוות התורה ניתנו לעם ישראל כשהם עומדים בתחתית הר סיני – "ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז). חז"ל דורשים מפסוק זה שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית כדי שיקבלו עליהם לקיים את התורה (שבת פח,א). משמעות דרשת חז"ל זו היא, שקיום התורה נכפה על עם ישראל כעם על כורחו. ואולם לכל יהודי כיחיד ניתנה אפשרות הבחירה בין הטוב ובין הרע, בין החיים ובין המוות, ובצידה ההמלצה: "ובחרת בחיים" !

כנגד מצוות התורה, במערכת השלטון והחוק בכל מדינה, ובכלל זה במדינת ישראל, מחייב החוק כל אדם כיחיד, ואת כל הכלל גם יחד.

במדינת ישראל קיימים חוקים כאלה המושתתים על תורת ישראל והם מעוגנים בחוקי המדינה. חוקים אלו הם בתחום דיני האישות, והם החוקים היחידים המחייבים כל יהודי במדינת ישראל. הסמכות להבנת החוקים, לפרשנותם וליישׂומם נתונה בידי הדיינים (הם הרבנים השופטים). אין ספק שלתופעה זו חשיבות מרובה, הן בגלל עצם הדבר שחוקים אלו הם הבסיס לשמירתו של העם היהודי מהתבוללות באומות העולם, והן בגלל ההזדמנות ההיסטורית שיהיו במסגרת מדינה יהודית חוקים המחייבים כל יהודי (דבר שהיה רק כאשר הסנהדרין פעלה בישראל).

למרבה הצער, בית המשפט העליון במדינת ישראל, יחד עם מחוקקי החוקים בכנסת ישראל, עושים מאמצים בלתי נלאים לכרסם ולצמצם את סמכויות בתי הדין הרבניים, וממילא את יישום חוקי התורה הגשמתם ומימושם – דיני האישות – בישראל.

פתרון כולל להרחבת מעגל מקיימי מצוות התורה בעם ישראל, ולא רק בתחום האישות (במסגרת חוקית מחייבת) יכול להיות רק עם חידוש הסנהדרין בישראל, שכידוע זהו חלק חשוב של ייעודה ותפקידה – לחזק את הכלל ואת הפרט לקיים גם מצוות שעד כה היו נתונות לבחירה אישית, ושום גורם – מלבד קיום רצון ה' – לא כפה עליהם זאת.

הסנהדרין היא האלטרנטיבה האידאלית לכנסת ולבתי המשפט

במדינת ישראל קיימות שתי מערכות הקשורות בחוק. האחת כמחוקקת והאחרת כשופטת. הכנסת – כמחוקקת חוקים, ובית המשפט – כשופט את העוברים על החוקים. הכנסת נבחרת בהליך דמוקרטי, ושופטי בית המשפט מתמנים בהליך "פנימי" – לא דמוקרטי – בידי גורמים בעלי אינטרסים מובהקים מתוך הסמכות השופטת.

מעמדם של שתי מערכות אלו נמצא כיום בשפל חסר תקדים מצד האמון, ההתעניינות והיחס של העם היושב במדינת ישראל. בשל כך נחלשת והולכת סמכות הכנסת וסמכותם של בתי המשפט, וממילא ניכר כרסום בריבונותם.

הדברים הגיעו לכך, שבתי המשפט מערערים לעתים על החוקים הנחקקים בכנסת ישראל ומבטלים אותם בהחלטות משפטיות, והעם היושב בציון מנוע מלהשתתף בבחירות לשופטים שנועדו, כביכול, לבחור אותם באופן דמוקרטי.

בדיעבד, תהליך זה מסייע להתעורר ולחשוב על מסגרות מחוקקות ושופטות אלטרנטיביות. וכשמתעוררים וחושבים עולה מאליה מסגרת הסנהדרין כאלטרנטיבה המושלמת ביותר האמורה לענות על שתי התופעות האלה. הסנהדרין, תפקידה לחוקק חוקים, ולפרש הלכתית את מצוות התורה מצד אחד, ולשמש כמערכת משפטית עליונה לשפוט ולעשות צדק מן הצד האחר.

ההכרח בחידוש הסנהדרין בדורנו

מצוות התורה הם נצחיות לכל עת וזמן, כבעבר כן בהווה. ואולם יש מצוות שהנחיצות לקיימן מורגשת בזמנים מסוימים יותר מאשר בזמנים אחרים. דוגמה לכך היא מצוות חידוש הסנהדרין בימינו.

עם ישראל עומד בדורנו בפני אחת מן התקופות הרות הגורל בתולדותיו. מחד גיסא זהו דור שבו אירע אחד מן המאורעות המרכזיים בתולדותיו, דור ששב לארץ אבותיו לאחר כאלפיים שנות גלות. מאורע זה הוא כה גדול ועצום עד שקשה לנו, בני דור זה, להעריך את גודלו ועוצמתו ביחס למאורעות כבירים שאירעו לעם ישראל במשך כל תולדותיו. לפי שחסרה לנו עדיין הפרספקטיבה להערכה נכונה. ואולם מאידך גיסא ההתבוללות האוכלת בכל פה בארץ ובעיקר בתפוצות, הקיטוב בין שומרי מצוות לאלה שאינם שומרי מצוות, והשׂנאה התהומית כלפי כל מי שיראת שמים על פניו, בחלקים של החברה ובתקשורת הישראלית, מעמידים את העם היהודי בפני ניסיון גדול שלא הסכין עמו מעודו.

במצב קשה כזה זקוק עם ישראל לכוח תורני-מנהיג שינתב את מהלכו של העם בעת קריטית כזאת, בתוך סערת המערבולות המקיפות אותו וסוחפות אותו, כדי שיוציא אותו אל מרחבי התקווה והייעוד ההיסטורי.

כוח תורני זה אינו אלא הסנהדרין הכוללת בתוכה את נבחרי העם, שתפקידם להנהיג את העם בעת שלום ובעת מלחמה, בעת שלווה ובעת מהומה. אכן כך נהגו חברי הסנהדרין בשנות פעילותם על במת תולדות עמנו (מלבד בזמנים שבהם השתלטו על הסנהדרין גורמים זרים בכוח הזרוע והממון).

סמכותה של הסנהדרין וייעודה הם הפתרון למנהיגות יהודית אמיתית, הזוכה – בעת הרכבה המלא – גם לסייעתא דשמיא ולהצלחה בכל משימותיה.

בדור כזה, שהחושך והאור משמשים בו בערבוביה (כדברי מרן הראי"ה), זקוקים אנו למי שיוליך את העם בשבילים המוארים, לבל יִטֶּה מן הדרך הנכונה – הנכונה לו מימי ראשיתו.

חידוש הסנהדרין מונע הדרדרות ומביא לאחדות

על רקע היחסים הבלתי תקינים (בלשון המעטה) בין שומרי הדת השומרים בישראל על צביון היהדות, לבין חבורת השמאל והתקשורת העויינת, יש באפשרותם של גדולי ישראל למנוע בעד הידרדרות המצב, אם יארגנו וילכדו את כל הכוחות בתוך מסגרת אחת שתיתן ביטוי לכל הפלגים והזרמים הלגיטימיים ביהדות הנאמנה (ציונים ולא ציונים, ספרדים ואשכנזים, חרדים ופחות חרדים).

התארגנות זו יכולה להתבצע באופן נפלא תחת קורת גג אחת במסגרת הסנהדרין. גדולי הדור יתנו ידם לחידושה וישלחו את תלמידיהם המובהקים כנציגים שייצגו את הזרם שממנו באו, וכך נזכה מתוך אחדות חיצונית גם לאחדות פנימית, שתבוא על ידי הכרעת הרוב בכל נושא לאומי והלכתי שיועלה לדיון על ידי הסנהדרין.

כלומר, ההכרח להציל את היהדות הדתית, ובעצם את כלל עם ישראל, מפני דורשי רעתו, יגלגל ויעלה את הפתרון היחיד הכולל בתוכו עוד מעלות רבות, והוא חידוש הסנהדרין.

הערות שוליים


© הרב ישי באב"ד, ירושלים תובב"א, תשס"ה. כל הזכויות שמורות.