ברטנורא על מסכת סנהדרין, פרק ב

 שיתוף 

פרק ב משנה א

כהן גדול אינו יוצא אחר המטה - דלמא אתי למנגע מתוך טרדתו. ורחמנא אמר (ויקרא כא) ועל כל נפשות מת לא יבא:

הן נכסין והוא נגלה - כיון שנתכסו נושאי המטה מן המבוי כלומר שיצאו ממנו. הוא נגלה ונכנס בתוכו. אבל כל זמן שהן נגלין ונראין במבוי. הוא נכסה ממנו שאינו נכנס לתוכו:

ויוצא עמהן עד פתח העיר - שבעיר מצויין מבואות ויכול להתכסות מהן. אבל חוץ לעיר ליכא הכירא:

שנאמר ומן המקדש לא יצא - רבי יהודה דריש ומן המקדש לא יצא כל עיקר. ור' מאיר דריש ומקדושתו לא יצא. כלומר יזדהר שלא יבוא לידי מגע. ובתוך העיר שיש מבואות איכא היכרא ומזדהר. והלכה כר' יהודה:

וכשהוא מנחם את אחרים - דבמת שאינו שלו כולי עלמא מודו דיכול הוא לילך. דלא טריד ולא אתי למנגע וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברים זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומר לו תתנחם מן השמים:

והממונה ממצעו - שהוא הולך לימין כהן גדול וכל העם משמאלו נמצא כ"ג באמצע:

הממונה - הוא הסגן שהוא ממונה לעבוד תחת כהן גדול. אם יארע פסול בכ"ג ביוה"כ:

אנו כפרתך - בנו תתכפר אתה. ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:

וכשמברין אותו - שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו. וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:

מסובין עלה ארץ - הן מצירין ומתאבלין בצערו:

והוא מיסב - בכבוד על הספסל:

פרק ב משנה ב

המלך לא דן ולא דנין אותו - ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים. אבל מלך ממלכי בית דוד דן ודנין אותו שנאמר (ירמיה כא) בין דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט:

אין שומעין לו - דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וגנאי הוא לו שתחלוץ וירקה בפניו. וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום וכן הלכה:

מלך נושא אלמנתו של מלך - והלכה כר' יהודה בהא:

פרק ב משנה ג

אינו יוצא מפתח פלטרין שלו - שגנאי הוא למלך להראות עגמת נפש לפני העם:

לפייס את העם - כדי שיכירו שלא בעצת דוד הרג יואב את אבנר. ואין הלכה כר"י:

דרגש - מטה:

פרק ב משנה ד

למלחמת הרשות - מלחמת שאר אומות חוץ ממלחמת עמלק. ומלחמת שבעה עממין:

ופורץ - גדר של אחרים:

לעשות לו דרך - ללכת לכרמו (ושדהו):

ואין ממחין בידו - אין מעכבין עליו:

חלק בראש - חלק היפה בורר ראשון. ונוטל מחצה מכל הבזה:

אלא שמנה עשרה - שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. כהנה קמא שית. בתרא שית. הרי י"ח:

מרבה הוא לו - יותר מי"ח. וג' מחלוקת יש בדבר. ת"ק דבר נושא י"ח ואפילו פרוצות ויותר מי"ח לא ישא. וכשרות והגונות לא ישא יותר משמנה עשרה. ופליג את"ק בחד' ואדר' יהודה בתרתי והלכה כת"ק:

אלא כדי מרכבתו - דוקא סוסים בטלים להרחיב דעתו להתגדל ברוב סוסים [אסור] אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:

אספניא - שכר חיילות הנכנסים ויוצאים עמו כל השנה:

וכותב לו ספר תורה לשמו - חוץ מספר תורה שחייב כל אדם מישראל להיות לו ספר תורה והוא מונח בבית גנזיו. וספר תורה שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:

מיסב - על השלחן:

פרק ב משנה ה

כשהוא מסתפר - כשמגלח שער ראשו: