הלכות סנהדרין לרמב"ם, פרק שני

'"`UNIQ--named-00000000-QINU`"'א אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה, יודעין קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם: ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויין להשיא לכהונה, שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחוס:

'"`UNIQ--named-00000001-QINU`"'ב ומצוה להיות בסנהדרי גדולה כהנים ולויים שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים, ואם לא מצאו אפילו כולם ישראל הרי זה מותר:

'"`UNIQ--named-00000002-QINU`"'ג אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים, ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים כדי שיהיה רחמן:

'"`UNIQ--named-00000003-QINU`"'ד ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו, אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה:

'"`UNIQ--named-00000004-QINU`"'ה מלכי בית דוד אף על פי שאין מושיבין אותם בסנהדרין דנין הם את העם, ודנין אותם אם יש עליהן דין, אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם לפי שאין נכנעים לדברי תורה שמא תבוא מהן תקלה:

'"`UNIQ--named-00000005-QINU`"'ו כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:

'"`UNIQ--named-00000006-QINU`"'ז בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהיה בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן, חכמה, ויראה, וענוה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב: וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ומשאן ודבורן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמן וכובשין את יצרן עד שלא יהיה להן שום גנאי ולא שם רע ויהו פרקן נאה, ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד גודל כענין שנאמר ויקם משה ויושיען, ומה משה רבנו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלהים כמשמעו, שונאי בצע אפילו ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו, אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול:

'"`UNIQ--named-00000007-QINU`"'ח אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין. כל מי שמצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול:

'"`UNIQ--named-00000008-QINU`"'ט בית דין של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי זה פסול, עד שתהיה אמו מישראל, היה אחד ממזר אפילו שלשתן ממזרין הרי אלו כשירין לדון, וכן אם היה כל אחד מהם סומה באחת מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומה בשתי עיניו פסול לכל:

'"`UNIQ--named-00000009-QINU`"'י אף על פי שאין בית דין פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהן דין:

'"`UNIQ--named-0000000A-QINU`"'יא אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבית דין הרי זה מותר לו לדון יחידי אבל אינו חשוב בית דין, ואף על פי שהוא מותר מצות חכמים היא שיושיב עמו אחרים. אמרו חכמים אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד:

'"`UNIQ--named-0000000B-QINU`"'יב יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כוח הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולהביא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין, לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו אין סותרין את דינו:

'"`UNIQ--named-0000000C-QINU`"'יג אף על פי שבית דין של שלשה בית דין שלם הוא. כל זמן שהן רבים הרי זה משובח, ומוטב שיחתך הדין באחד עשר יותר מעשרה. וצריכין שיהיו היושבים כולם שם בבית דין תלמידי חכמים וראויין:

'"`UNIQ--named-0000000D-QINU`"'יד ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין:

הערות שוליים

'"`UNIQ--named-0000000F-QINU`"'א כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלויין והידועין כגון דינין המפורשין במשנה או בתלמוד חוזר הדין ומחזירין הדבר כשהיה מקודם ודנין בו כהלכה: ואם אי אפשר להחזיר, כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, או שהיה אלם או שטמא דבר הטהור או שהורה בכשרה שהיא טרפה והאכילה לכלבים וכיוצא בזה הרי זה, פטור מלשלם. אף על פי שגרם להזק לא נתכוון להזיק:

'"`UNIQ--named-00000010-QINU`"'ב טעה בשקול הדעת כגון דבר שהוא מחלוקת תנאין או אמוראין ולא נפסקה הלכה כאחד מהן בפירוש ועשה כאחד מהן ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחר. אם היה זה הדיין מומחה ונוטל רשות מראש גלות, או שלא היה נוטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן, הואיל והוא מומחה חוזר הדין. ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם: אחד הנוטל רשות מראש גלות או הנוטל רשות מבית דין של ישראל בארץ ישראל אבל לא בחוצה לארץ כמו שביארנו:

'"`UNIQ--named-00000011-QINU`"'ג היה הטועה מומחה בית דין ולא נטל רשות ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהן, או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן לדון להן כדין. וטעה בשקול הדעת. אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין. ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו:

'"`UNIQ--named-00000012-QINU`"'ד אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין אף על פי שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינין. לפיכך אין דיניו דין בין טעה בין לא טעה וכל אחד מבעלי דינין אם רצה חוזר ודן בפני בית דין: ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח מבעל דין זה שנתן לו שלא כהלכה. ואם אין לו להחזיר או שטמא או שהאכיל דבר המותר לכלבים ישלם כדין כל גורם להזיק. שזה מתכוין להזיק הוא:

'"`UNIQ--named-00000013-QINU`"'ה דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואחר כך ידע שאינו בן שבועה, אף על פי שקנו מידו על הפשרה אינה כלום שלא קבל עליו ליתן לו או למחול לו אלא כדי שיפטר משבועה שחייבו בה הטועה וכל קנין בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה:

'"`UNIQ--named-00000014-QINU`"'ו שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נידון כאן ואחד אומר נעלה לבית דין הגדול שמא יטעו אלו הדיינין ויוציאו ממון שלא כדין כופין אותו ודן בעירו. ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבים ונותנין לו ואחר כך מוציאין ממנו. ואם הוצרך דבר לשאול מבית דין הגדול שבירושלים כותבים ושולחין ושואלין ודנין להם בעירם כפי מה שיבוא בכתב בית דין הגדול:

'"`UNIQ--named-00000015-QINU`"'ז במה דברים אמורים בשאר הדינין שזה טוען וזה טוען או השאמר המלוה נידון כאן והלווה אומר נלך לבית דין הגדול. אבל אם אמר המלוה נלך לבית דין הגדול כופין את הלווה ועולה עמו, שנאמר עבד לווה לאיש מלוה: וכן אם טען זה שהזיקו או גזלו ורצה הטוען לעלות כופין בית דין שבעירו את הנטען לעלות עמו. וכן כל כיוצא בזה:

'"`UNIQ--named-00000016-QINU`"'ח במה דברים אמורים כשהיו שם עדים או ראיה לנגזל או לניזק או למלוה. אבל טענה ריקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל אלא נשבע במקומו ונפטר:

'"`UNIQ--named-00000017-QINU`"'ט וכן הדין בזמן הזה שאין שם בית דין גדול אבל יש מקומות שיש בהן חכמים גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש בהן תלמידים שאינן כמותן. אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארצו לפני פלוני הגדול ונידון לפניו בדין זה, שכופין את הלווה והולך עמו, וכן היו מעשים בספרד בכל יום:

הערות שוליים

© 2008, hareidi.org. הטקסט הוא גרסה חדשה. מבוססת על השוואה בין שלושה גירסאות מודרניות. הטקסט מוגש בכפוף ל־ GNU Free Documentation License