הצגת המקור של ברטנורא על מסכת סנהדרין, פרק א

==פרק א משנה א==

דיני ממונות - דהיינו הודאות והלואות:

בשלשה - הדיוטות. ולא אצרכוה רבנן לשלשה מומחין שלא תנעל דלת בפני לוין. שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה. או שלשה הדיוטות אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין. דאלהים כתיב בפרשת שומרים בואלה המשפטים ג' פעמים. ומינה ילפי' ג' מומחין:

נזק - אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם:

חצי נזק - שור תם שהזיק ואף על גב דהיינו חבלות איידי דבעי למתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה. שאינו משלם כמו מה שהזיק שמשלם יותר תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות ואיידי דתנא חצי נזק. תנא נמי נזק:

והמוציא שם רע - לא מצאתי לבך בתולים וענשו אותו מאה כסף:

דיני נפשות - דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בכ"ג. כדלקמן. והל' כחכמים:

==פרק א משנה ב==

מכות - מלקות ארבעים:

בשלשה - דכתיב (דברים כה) ונגשו אל המשפט ושפטו'. שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלש':

ר' ישמעאל אומר בעשרים ושלשה - אתיא רשע רשע. כתיב הכא (שם) והרשיעו את הרשע וכתיב התם (במדבר לה) אשר הוא רשע למות. מה להלן. בכ"ג. אף כאן בכ"ג:

עבור החדש - קדוש החדש ואיידי דבעי למתני עבור השנה. תנא נמי עבור החדש:

בג' מתחילין - לראות אם יש להושיב בית דין על כך. אם אחד מהם אומר צריך בית דין לישב ולעיין אם צריכה שנה לעבר מפני התקופה. והאביב והפירות. ושנים אומרים אין צריך. שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עבור. בטל יחיד במעוטו. שנים אומרים לישב. הולכין אחר השנים. ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר. והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר. וג' אומרים אין צריך בטלו שנים במעוטן. שנים אומרים אינה צריכה. וג' אומרים צריכה הולכים אחר הרוב ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה ובגמרא מפרש דהני ג' חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים שיש בפסוק ראשון שלשה תיבות ובשני חמשה ובשלישי שבעה והלכה כרשב"ג:

==פרק א משנה ג==

סמיכת זקנים - על ראש פר העלם דבר של צבור. ויש במשמעות הדברים גם מנוי הדיין שהגדול הסומך צריך שיצרף עמו שנים. כשרוצה לסמוך חכם כדי שיקרא רבי וידון דיני קנסות. ולשון סמיכות משום דכתיב (במדבר כז) ויסמוך את ידיו עליו. ולא דבעי מסמך ידיה עליה אלא בשמא קרו ליה רבי ואין סמיכה בחוצה לארץ. אלא צריך שהסומך והנסמך יהיו כולן בארץ ישראל ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפילו בח"ל. לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח"ל. אחר שנסמכו בארץ וכתב הרמב"ם שנראה לו בזמן שאין לנו סמוך איש מפי איש עד משה רבינו. אם היו מסכימים כל החכמים שבארץ ישראל לסמוך יחיד או רבים. הרי אלו סמוכים ויכולים לדון דיני קנסות. ויש להן לסמוך לאחרים. והדבר צריך הכרע:

ועריפת עגלה בשלשה - דכתיב (ויקרא ד) זקני העדה. מעוט זקני שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד הרי שלשה:

ורבי יהודה אומר בחמשה - וסמכו. שנים. זקני. שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד. הרי חמשה. והלכה כרבי יהודה:

מצות חליצה בשלשה - דכתיב (דברים כה) ועשה יבמתו אליו לעיני הזקנים. זקנים שנים. ואין בית דין שקול. הוסיף עליהם עוד אחד. הרי שלשה. ושניםא חרים שמוסיפים אינו אלא לפרסומי מלתא:

מיאונין - קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה ויוצאה במיאון שממאנת בבעלה. צריך שיהיה בשלשה. וביבמות מוכח דמיאון בפני שנים מספיק:

נטע רבעי - אם בא לחללו על המעות. וכן מעשר שני ואין דמיהן ידועים. כגון פירות והרקיבו. שאין להם שער ידוע:

ההקדשות - הבא לפדותן צריך שלשה לשומן:

הערכין המטלטלין - הרי שאמר ערך פלוני עלי. ואין לו מעות ליתן כפי הדמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין. צריך שלשה לשום אותן מטלטלים:

אחד מהם כהן - דבערכין כהן כתיב. (ויקרא כז) כערכך הכהן:

והקרקעות - ואם אין לו מטלטלין ובא ליתן קרקע צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן אותה קרקע שיהיה כפי הערך שיש עליו ליתן:

ואדם כיוצ' בהן - ואם אמר דמי פלוני עלי ששמין אגתו כמה הוא יפה לימכר בשוק ונותן דמין צריך גם כן שיהיו עשרה ואחד מהן כהן בשומא זו:

==פרק א משנה ד==

והרגת את האשה ואת הבהמה - היינו רובע ואתקש לאשה. מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג ואומר ואת הבהמה תהרוגו בנרבע כתיב למדנו רובע ונרבע:

כמיתת הבעלים - כלומר כמו שהיה הבעל נדון בכ"ג. אם היה חייב מיתה:

כל הקודם להורגן זכה - כשהמיתו את האדם. וא"צ להביאם לבית דין:

ר"ע אומר כו' - בגמרא מפרש דאיכא בין ת"ק לר"ע נחש. דלת"ק נחש מיתתו בכ"ג. ולר"ע הזאב והארי והדוב. והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה אבל נחש הקודם להרגו זכה שסלק המזיק מן העולם. והלכה כר"ע:

==פרק א משנה ה==

את השבט - רובו שלשבט שעבדו ע"ג ובמזיד. אין דנין אלא בבית דין שלשבעים ואחד דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא על שעריך אי שואשה אתה מוציא אל שעריך. ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בבית דין הגדול:

ולא את נביא השקר - גמר דבר דבר מזקן ממרא. כתיב הכא (שם יח) אשר יזיד לדבר דבר. וכתיב בזקן ממרא (שם יז) כי יפלא ממך דבר. מה זקן ממרא בבית דין הגדול דכתיב (שם) וקמת ועלית. אף נביא שקר בבית דין הגדול:

ולא את כ"ג - דא"ק (שמות יח) את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו שלגדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים ואחד קאי:

ואין מוציאין למלחמת הרשות - כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות:

אלא בבית דין של ע"א - דכתיב בדוד (ד"ה א' כז) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ. בניהו בן יהוידע זו סנהדרין שהיה מופלא שבכלן. וכולן נגררים אחריו:

על העיר - ירושלים שקדושתה גדולה משאר קדושת א"י:

והעזרות - קדושתה גדולה מקדושת ירושלים. וא"א לחדש קדושה אלא בבית דין של ע"א דא"ק (שמות כה) ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע"פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוס' עיר ועזרות ע"פ סנהדרי גדולה:

ואין עושין סנהדראות לשבטים וכו' - כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום ע' וא' קאי:

אין עושין עיר הנדחת וכו' - דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא איש ואשה אתה מוציא אל שעריך לבית דין שבעירך ואי אתה מוציא אתכל העיר אל שעריך אלא לשער המיוחד:

בספר - עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העובדי כוכבים. דכתיב מקרבך. ולא מן הספר וטעמא דקרא. שמא ישמעו עובדי כוכבים ויבואו ויחריבו א"י. לפיכך אין מניחין העיר תל עול' כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד:

ולא ג' עיירות - עיר הנדחת בבית דין אחר ובמקום אחד. כלו' קרובים זו לזו אבל בשנים ושלשה מקומות עושים:

==פרק א משנה ו==

ומשה על גביהן הרי ע"א - דאמר קרא (במדבר יא) ונשאו אתך. ואת בהדייהו:

ר' יהודה אומר שבעים - דדריש אתך. בדומין לך. ולא שיהיה הוא יושב עמהן בדין ואין הלכה כר' יהודה:

עדה שופטת - עשרה מחייבין:

עדה מצל' - עשרה מזכין. ושמעינן מינה דצריך שיהיו כ' שאם יחלקו יהיו י' מחייבין. ועשרה מזכין:

הטייתך לרעה ע"פ שנים - והכי קאמר קרא לא תהי' אחרי רבים לרעות לחייב ע"פ אחד שיהיה יתר על המזכין. אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות. כשיהיו שנים מחייבין יותר על המזכין. הלכך. ע"כ כ"ג בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר. דהא כתיב והצילו העדה. ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:

ואין בית דין שקול - אין עושין בית דין זוגות שאם יחלקו לחצאים הוי להו פלגא ופלגא. ולא משכחת לה הטייתך לטובה על פי אחד. הלכך מוסיפין עליהם עוד אחד. והוו להו עשרים ושלשה:

מאה ועשרים - מפרש בגמרא עשרים ושלשה סנהדרי קטנה וג' שורות של כ"ג כ"ג יושבים לפניהם. שאם הוצרכו להוסיף על הדיינים מוסיפים מהם ועשרה בטלנים עשרה בני אדם בטלים מכל מלאכה. שיושבים תמיד בבית המדרש. ושני סופרים לכתוב דברי המזכין. ודברי המחייבין. ושני חזנים שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי הדין. ושני בעלי דינין ושני עדים ושני זוממין ושני זוממי זוממין. וב' גבאים ושלישי לחלק הצדקה שצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בג'. ורופא ואומן להקיז דם. ולבלר. ומלמד תנוקות. הרי ק"ך:

מאתים ושלשים - כדי שרי עשרות דהיינו כ"ג עשיריות שיהא כל דיין שר של עשרה. דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה. ואין הלכה כר' נחמיה:

== הערות שוליים ==
<references />

[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]
[[קטגוריה: ברטנורא על מסכת סנהדרין]]