הסנהדרין הסמכות והחידוש, פרק ראשון

 שיתוף 

פרק ראשון - מצות מינוי שופטים

המצוה ומקורה בתורה

המשפט – מיסודות העולם

מערכת משפט היא מיסודות כל חברה. וכבר קבעו חז"ל את משקלה של מערכת משפט כאחד מיסודות החברה האנושית:

"רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום, שנאמר: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח,טז). (אבות פ"א מי"ח)

זקני ישראל

לכן מובן אפוא שמערכת משפטית חשובה ונכבדה ליוותה את ישראל כבר בראשית היותם לעם, כפי שכתוב בתורה:

• "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם..." (שמות ג,טז-יח).

• "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק" (שם כד,א).

• "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (במדבר יא,טז-יז).

ראשית הסנהדרין

שלב נוסף ומתקדם בשכלול מערכת המשפט בישראל, בא בעקבות עצת יתרו חותן משה:

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ" (שמות יח,כא-כב).

משה רבינו מקבל את עצת יתרו חותנו כפשוטה, ומקיים את כל דבריו ההגיוניים:

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם" (שם כד-כו).

מערכת זו שהקים משה – היא הסנהדרין! וכדברי חז"ל במדרש:

"ומניין שהושיב משה סנהדרין על ישראל ? דכתיב: "וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל" וגו'. (תנחומא שופטים א)

מצוות הקמת בתי דין בישראל והחובה להשמע להם

ואולם מלבד מוסד משפטי קדום (הזקנים), ושכלול מערכת המשפט בעקבות עצת יתרו (הסנהדרין), אנו מוצאים מצווה מפורשת בתורה – והיא בכלל התרי"ג מצוות על הקמת בתי דינים בכל שבט ובכל עיר. מצווה שהיא הבסיס לקיום משפט התורה בישראל, מצווה שהיא מקור החיוב להקמת הסנהדרין בכל דור ודור:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים טז,יח).

ועוד נאמר בתורה:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (שם יז,ח-יא).

פסוקים אלו – המופיעים בפרשת "משפטים" שבחומש דברים – כוללים שלש מצוות:

א. מצות מינוי שופטים ('שופטים ושוטרים תתך לך' וגו').

ב. מצוה לשמוע בקול בית הדין ('ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך' וגו').

ג. איסור להמרות פי בית הדין ('לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך' וגו').

להגדרת שלושה מצוות אלו, והבנת הפרטים היסודיים שבהן, נשתמש בלשונו של הרמב"ם כפי שהתנסחה בניסוח הלכתי בספר "שופטים" שבספרו "משנה תורה":

מצוות מינוי שופטים - סנהדרין

"מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה... שנאמר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". שופטים – אלו הדיינים הקבועין בבית דין, ובעלי דינין באים לפניהם... כמה בתי דינין קבועין יהיו בישראל וכמה יהיה מניינם? קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש – והוא הנקרא סנהדרי גדולה, ומניינם אחד ושבעים... ועוד מעמידין שני בתי דינין של שלשה ועשרים... אחד על פתח העזרה, ואחד על פתח הר הבית. ומעמידין בכל עיר ועיר מישראל... סנהדרי קטנה" (הלכות סנהדרין פ"א הלכות א-ג. ספר המצוות, מצות עשה קע"ו).

מצווה לציית לבית הדין – הסנהדרין

"בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה, ומהם חֹק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה, שנאמר: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" – זו מצות עשה. וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו – חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן" (הלכות ממרים פ"א ה"א. ספר המצוות, מצות עשה קע"ד).

איסור להמרות פי בית הדין – הסנהדרין

"כל מי שאינו עושה כהוראתן, עובר בלא תעשה, שנאמר: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"... שכל חכם שמורה על דבריהם – מיתתו בחנק... אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה, והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא, ואחד דברים שעשאום סייג לתורה, ולפי מה שהשעה צריכה, והן הגזרות והתקנות והמנהגות, כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים – מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחת מהן עובר בלא תעשה" (שם ה"ב. ספר המצוות, מצות לא תעשה שי"ב).

ובספר המצוות (מצות עשה קע"ו) קובע הרמב"ם שמצוות אלו אינם לשעה אלא לדורות:

"כלומר, שהוא דבר מתמיד, ואינה מצוה לפי שעה, אבל הוא ראוי ומחוייב לדורי דורות".

ובעל "ספר החינוך" (מצוה תצ"א) כתב:

"ונוהגת מצוה זו – כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה – בארץ ישראל, שיש שם סמיכה".

טעמי המצווה וחשיבותה

מיסודות אמונתנו – לקיים את מצוות ה' גם כשאין אנו מבינים את טעם המצווה. ואולם מן הראוי להשתדל להבין את טעמן של המצוות, כדי שגם ההיגיון שבציווי (כפי הבנתנו), יפעל לסייע בידינו בקיום המצוות.

כלל זה אמור לגבי המצוות המוגדרות כ"חוקים". ואולם המצוות האלה שאנו עוסקים בהן הגיונם פשוט ומקובל אצל כל בן תרבות. לפי שכאמור, מערכת המשפט והציות לה, היא מיסודות כל חברה. כל עם, כל מסגרת אנושית, מבינים את חשיבות הסמכות המשפטית, שכן בלעדי המשפט – "איש את רעהו חיים בלעו"!

ואף על פי כן, הבאנו מדברי בעל ספר החינוך, הרמב"ן ורבינו בחיי – מגדולי הראשונים – נימוקים והסברים לטעמן של מצוות אלו, כדי לחזקנו בהבנתן ובקיומן.

טעמה של מצוות מינוי שופטים ושוטרים

"שורש המצוה נגלה הוא, שעם הדבר הזה נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב וביושר, מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה, בהכרתם דרך האמת... ובלכת העם בדרכי היושר והאמונה, ובוחרים בטוב – תדבק בהם הטוב, וישמח ה' במעשיו". (ספר החינוך מצוה תצ"א)

"וכשם שהשלום קיום העולם, כן המשפט קיום השלום, שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסין והורגין זה את זה, ולא היה העולם מתקיים, ועל ידי המשפט הוא מתקיים... לפי שהשופטים מעמידים השלום, שכל העולם כולו תלוי עליו". (רבנו בחיי בתחלת פרשת שופטים)

הטעם למצווה לציית לבית הדין

"ומשרשי מצוה זו, שנצטוינו בזה לחזק קיום דתינו, שאילו נצטוינו: קיימו התורה כאשר תוכלו להשיג כוונת אמיתתה, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת ענין פלוני כן הוא, ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו לא יהיה לו רשות לעשות הענין בהפך האמת לפי דעתו, ויצא מזה חורבן, שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו.

אבל עכשיו שבפירוש נצטוינו לקבל בה דעת רוב החכמים, יש תורה אחת לכולנו... ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה.

ובכן, בעשותינו מצוותם אנו משלימין מצות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו". (ספר החינוך מצוה עח)

הטעם לאיסור להמרות פי בית הדין

"והוצרך במצוה הזאת צורך גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה ככמה תורות, וחתך לנו הכתוב הדין שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר, בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד עד משה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות התורה או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו, ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, מן הטעות ומן המכשול". (רמב"ן דברים יז,יא)

"משרשי המצוה, לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם... ויודע אדון הכל ברוך הוא, שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה ככמה תורות... על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות, השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו – לא נצלח לכל.

ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה [ספרי]: לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין, לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים, אין ראוי לנו לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האומה לגמרי.

ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל". (ספר החינוך מצוה תצ"ו)

הערות שוליים

© הרב ישי באב"ד, ירושלים תובב"א, תשס"ה. כל הזכויות שמורות.