הסנהדרין הסמכות והחידוש, פרק שמיני
פרק שמיני - שאלות ותשובות סביב חידוש הסמיכה
מה הם המקורות ההלכתיים העוסקים באפשרות חידוש הסמיכה בימינו ובכינון הסנהדרין?
הרמב"ם ב"ספר המצוות" (מצות עשה קע"ו) כותב:
- "צונו למנות שופטים ושוטרים... ומתנאי מצוה זו שיהיו השופטים האלו מדרגה למעלה ממדרגה, וזה בשיתמנו בכל עיר שלשה ועשרים דיינים... ואלו הם סנהדרי קטנה, ויתמנו בירושלים בית דין הגדול משבעים דיינים... וכבר נכפל הציווי הזה למנות שבעים זקנים, והוא אומרו יתעלה למשה: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ" (במדבר יא,טז), ואמרו: כל מקום שנאמר "לי" – הרי הוא קיים... כלומר שהוא דבר מתמיד, ואינה מצוה לפי שעה, אבל הוא ראוי ומחויב לדורי דורות".
ואם כן, מבואר בדברי הרמב"ם שמצוות מינוי השופטים קיימת "לדורי דורות", "ואינה מצוה לפי שעה" שניתנה בעקבות אירוע היסטורי מקומי וזמני, או לצורכו.
וכיוון שכן, מה מעכב לכאורה היום את מינוי השופטים בהרכב של סנהדרין?
תשובה לשאלה זו מתבארת בהלכה מרכזית בהלכות סנהדרין:
- "אחד בית דין הגדול, או סנהדרי קטנה, או בית דין של שלשה, צריכין שיהיה כל אחד מהן סמוך מפי סמוך... ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע, עד בית דינו של משה רבינו" (משנה תורה הלכות סנהדרין פ"ד ה"א).
ואם, כדברי הרמב"ם, חייבים חברי הסנהדרין להיות סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו, הנה ידוע שהסמיכה פסקה מישראל כבר במאה הרביעית לספירה. כך שאין לנו כיום סמוכים היכולים להסמיך חברים לבית הדין, שמהם תקום מחדש הסנהדרין. זו הסיבה העיקרית שגרמה אפוא לעיכוב חידוש הסנהדרין מאז שנתבטלה ועד לימינו.
ועתה, האם לבעיה כה חמורה של ביטול רציפות הסמיכה בישראל קיים פתרון שלפיו יהיה ניתן כיום לחדש את הסמיכה ולהקים ולכונן את הסנהדרין?
לשאלה חשובה וגורלית זו כבר נדרש הרמב"ם. בהלכותיו הציע הצעה פשוטה בתכלית:
- "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינין ולסמוך אותן – הרי אלו סמוכין, ויש להם לדון דיני קנסות, ויש להן לסמוך לאחרים" (הלכות סנהדרין פ"ד הי"א).
ואמנם שנים רבות קודם שכתב הלכה זו, בעודו עוסק בפירוש המשנה, העלה רעיון זה:
- "ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה, כלומר שיעשוהו ראש... הרי אותו האיש תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך, ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה.
לפי שאם לא תאמר כן – לא תהיה אפשרית מציאות בית דין הגדול (=סנהדרין) לעולם, לפי שצריך כל אחד מהם שיהא סמוך בלי ספק" (סנהדרין פ"א מ"ג).
אם נסכם את דעתו של הרמב"ם נוכל לנסח זאת בפשטות:
אם חכמי ארץ ישראל יתאגדו לבחירת הסמוך הראשון ושאר הסמוכים – אפשרות הסמיכה ותוקפה חוזרת לישראל !
רעיון גדול זה של הרמב"ם נודע לכל הראשונים והאחרונים, והסכימו עמו כמעט פה אחד. הנה רשימה חלקית בלבד של גדולי ישראל שהביאו בכתביהם את חידושו זה של הרמב"ם ולא הטילו בו שום ספק: רשב"א; סמ"ג; מאירי; כפתור ופרח; מהר"י בירב; רבי יוסף קארו;[1] רבי משה קורדובירו; רבי משה אלשיך; רבי חיים ויטאל (חמשת חכמי ישראל אלו היו שותפים בחידוש הסמיכה במאה ה- 16;) רבי אלעזר אזכרי; רבי יאשיהו פינטו; לחם משנה; ט"ז; סמ"ע; ברכי יוסף; חקרי לב; רבי חיים פלאג'י; משך חכמה; אבן האזל – ועוד רבים לאין ספור![2]
הערות שוליים
- ↑ ובספר "מגיד מישרים" למהר"י קארו נאמר לו מפי המגיד: "יען כי מסרת נפשך על חזרת עטרת הסמיכה ליושנה, תזכה להיות מוסמך מכל חכמי ארץ ישראל ומחכמי חוץ לארץ, ועל ידך אחזיר הסמיכה ליושנה..." (פרשת ויקרא).
- ↑ סיכום כל דברי הראשונים והאחרונים המסכימים עם דברי הרמב"ם האלה, ימצא הקורא בספר "עשות משפט" להרב צבי עידאן, בפרקים א-ב (הספר יצא לאור בשנת תשס"ג בהוצאת "תפילין בית אל").
