הלכות סנהדרין לרמב"ם, פרק שלישי - היסטוריית גרסאות

בנימין ב־08:58, 16 בנובמבר 2008

2008-11-16T08:58:12Z

בנימין ב־08:58, 9 בנובמבר 2008

2008-11-09T08:58:48Z

בנימין ב־08:57, 9 בנובמבר 2008

2008-11-09T08:57:20Z

דף חדש

named id="3.1" /><big>א</big> עד אימתי יושבין הדיינים בדין. סנהדרי קטנה ובית דין של שלשה יושבין מאחר תפלת השחר עד סוף שש שעות ביום. אבל בית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ובשבתות וימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית:

named id="3.2" /><big>ב</big> אין בית דין של שבעים ואחד צריכין שיהיו כולן יושבין כאחד במקומן שבמקדש, אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן. ובשאר העתות כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר. והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה יושבין תמיד כל זמן ישיבתן. צרך אחד מהן לצאת הרי זה מסתכל בחביריו הנשארים. אם ישארו שם עשרים ושלשה יצא ואם לאו לא יצא עד שיבא אחר:

named id="3.3" /><big>ג</big> אין מתחילין את הדינין בלילה. מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע. מה ראיית נגעים ביום אף הדינין ביום:

named id="3.4" /><big>ד</big> וכן אין מקבלין עדות ולא מקיימין שטרות בלילה, ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור הדין בלילה:

named id="3.5" /><big>ה</big> הנחלות כדינין שנאמר בהן לחקת משפט. לפיכך אין מפילין נחלות בלילה:

named id="3.6" /><big>ו</big> שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם, כותבים ואין עושים דין. ואם היו שלשה רצו כותבין רצו עושין דין. במה דברים אמורים ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין:

named id="3.7" /><big>ז</big> כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם. לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה:

named id="3.8" /><big>ח</big> כל סנהדרין או מלך או ראש גלות שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה. שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממנה להושיב דיינין: אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב, ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע. לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט. ועוד אמרו חכמים כל המעמיד להם לישראל דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך, וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה הדיין שמנוהו מפני עשרו בלבד:

named id="3.9" /><big>ט</big> כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו. וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו, ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור:

named id="3.10" /><big>י</big> כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותם ושאם ימנעו מן הדין תתקלקל השורה, אף על פי כן לא היו יושבין לדין עד שמכבידין עליהם העם והזקנים ופוצרים בם:

== הערות שוליים ==
<references />

[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]
[[קטגוריה:הלכות סנהדרין לרמב"ם]]

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־08:58, 16 בנובמבר 2008
שורה 24:		שורה 24:
	[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]		[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]
	[[קטגוריה:הלכות סנהדרין לרמב"ם]]		[[קטגוריה:הלכות סנהדרין לרמב"ם]]
		+	<named id="6.1" /><big>א</big> כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלויין והידועין כגון דינין המפורשין במשנה או בתלמוד חוזר הדין ומחזירין הדבר כשהיה מקודם ודנין בו כהלכה: ואם אי אפשר להחזיר, כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, או שהיה אלם או שטמא דבר הטהור או שהורה בכשרה שהיא טרפה והאכילה לכלבים וכיוצא בזה הרי זה, פטור מלשלם. אף על פי שגרם להזק לא נתכוון להזיק:
		+
		+	<named id="6.2" /><big>ב</big> טעה בשקול הדעת כגון דבר שהוא מחלוקת תנאין או אמוראין ולא נפסקה הלכה כאחד מהן בפירוש ועשה כאחד מהן ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחר. אם היה זה הדיין מומחה ונוטל רשות מראש גלות, או שלא היה נוטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן, הואיל והוא מומחה חוזר הדין. ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם: אחד הנוטל רשות מראש גלות או הנוטל רשות מבית דין של ישראל בארץ ישראל אבל לא בחוצה לארץ כמו שביארנו:
		+
		+	<named id="6.3" /><big>ג</big> היה הטועה מומחה בית דין ולא נטל רשות ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהן, או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו בעלי דינין עליהן לדון להן כדין. וטעה בשקול הדעת. אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין. ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו:
		+
		+	<named id="6.4" /><big>ד</big> אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין אף על פי שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינין. לפיכך אין דיניו דין בין טעה בין לא טעה וכל אחד מבעלי דינין אם רצה חוזר ודן בפני בית דין: ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח מבעל דין זה שנתן לו שלא כהלכה. ואם אין לו להחזיר או שטמא או שהאכיל דבר המותר לכלבים ישלם כדין כל גורם להזיק. שזה מתכוין להזיק הוא:
		+
		+	<named id="6.5" /><big>ה</big> דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואחר כך ידע שאינו בן שבועה, אף על פי שקנו מידו על הפשרה אינה כלום שלא קבל עליו ליתן לו או למחול לו אלא כדי שיפטר משבועה שחייבו בה הטועה וכל קנין בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה:
		+
		+	<named id="6.6" /><big>ו</big> שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נידון כאן ואחד אומר נעלה לבית דין הגדול שמא יטעו אלו הדיינין ויוציאו ממון שלא כדין כופין אותו ודן בעירו. ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבים ונותנין לו ואחר כך מוציאין ממנו. ואם הוצרך דבר לשאול מבית דין הגדול שבירושלים כותבים ושולחין ושואלין ודנין להם בעירם כפי מה שיבוא בכתב בית דין הגדול:
		+
		+	<named id="6.7" /><big>ז</big> במה דברים אמורים בשאר הדינין שזה טוען וזה טוען או השאמר המלוה נידון כאן והלווה אומר נלך לבית דין הגדול. אבל אם אמר המלוה נלך לבית דין הגדול כופין את הלווה ועולה עמו, שנאמר עבד לווה לאיש מלוה: וכן אם טען זה שהזיקו או גזלו ורצה הטוען לעלות כופין בית דין שבעירו את הנטען לעלות עמו. וכן כל כיוצא בזה:
		+
		+	<named id="6.8" /><big>ח</big> במה דברים אמורים כשהיו שם עדים או ראיה לנגזל או לניזק או למלוה. אבל טענה ריקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל אלא נשבע במקומו ונפטר:
		+
		+	<named id="6.9" /><big>ט</big> וכן הדין בזמן הזה שאין שם בית דין גדול אבל יש מקומות שיש בהן חכמים גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש בהן תלמידים שאינן כמותן. אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארצו לפני פלוני הגדול ונידון לפניו בדין זה, שכופין את הלווה והולך עמו, וכן היו מעשים בספרד בכל יום:
		+
		+	== הערות שוליים ==
		+	<references />
		+
		+	[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]
		+	[[קטגוריה: הלכות סנהדרין לרמב"ם]]
		+
		+	© 2008, hareidi.org. הטקסט הוא גרסה חדשה. מבוססת על השוואה בין שלושה גירסאות מודרניות. הטקסט מוגש בכפוף ל־
		+	[http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html GNU Free Documentation License]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-named id="3.1" /><big>א</big> עד אימתי יושבין הדיינים בדין. סנהדרי קטנה ובית דין של שלשה יושבין מאחר תפלת השחר עד סוף שש שעות ביום. אבל בית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ובשבתות וימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית:
+<named id="3.1" /><big>א</big> עד אימתי יושבין הדיינים בדין. סנהדרי קטנה ובית דין של שלשה יושבין מאחר תפלת השחר עד סוף שש שעות ביום. אבל בית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים. ובשבתות וימים טובים היו יושבין בבית המדרש שבהר הבית:
-named id="3.2" /><big>ב</big> אין בית דין של שבעים ואחד צריכין שיהיו כולן יושבין כאחד במקומן שבמקדש, אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן. ובשאר העתות כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר. והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה יושבין תמיד כל זמן ישיבתן. צרך אחד מהן לצאת הרי זה מסתכל בחביריו הנשארים. אם ישארו שם עשרים ושלשה יצא ואם לאו לא יצא עד שיבא אחר:
+<named id="3.2" /><big>ב</big> אין בית דין של שבעים ואחד צריכין שיהיו כולן יושבין כאחד במקומן שבמקדש, אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן. ובשאר העתות כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר. והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה יושבין תמיד כל זמן ישיבתן. צרך אחד מהן לצאת הרי זה מסתכל בחביריו הנשארים. אם ישארו שם עשרים ושלשה יצא ואם לאו לא יצא עד שיבא אחר:
-named id="3.3" /><big>ג</big> אין מתחילין את הדינין בלילה. מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע. מה ראיית נגעים ביום אף הדינין ביום:
+<named id="3.3" /><big>ג</big> אין מתחילין את הדינין בלילה. מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע. מה ראיית נגעים ביום אף הדינין ביום:
-named id="3.4" /><big>ד</big> וכן אין מקבלין עדות ולא מקיימין שטרות בלילה, ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור הדין בלילה:
+<named id="3.4" /><big>ד</big> וכן אין מקבלין עדות ולא מקיימין שטרות בלילה, ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור הדין בלילה:
-named id="3.5" /><big>ה</big> הנחלות כדינין שנאמר בהן לחקת משפט. לפיכך אין מפילין נחלות בלילה:
+<named id="3.5" /><big>ה</big> הנחלות כדינין שנאמר בהן לחקת משפט. לפיכך אין מפילין נחלות בלילה:
-named id="3.6" /><big>ו</big> שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם, כותבים ואין עושים דין. ואם היו שלשה רצו כותבין רצו עושין דין. במה דברים אמורים ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין:
+>named id="3.6" /><big>ו</big> שנים שנכנסו לבקר את החולה וצוה בפניהם, כותבים ואין עושים דין. ואם היו שלשה רצו כותבין רצו עושין דין. במה דברים אמורים ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין:
-named id="3.7" /><big>ז</big> כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם. לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה:
+<named id="3.7" /><big>ז</big> כל בית דין של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם. לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה:
-named id="3.8" /><big>ח</big> כל סנהדרין או מלך או ראש גלות שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה. שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממנה להושיב דיינין: אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב, ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע. לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט. ועוד אמרו חכמים כל המעמיד להם לישראל דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך, וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה הדיין שמנוהו מפני עשרו בלבד:
+<named id="3.8" /><big>ח</big> כל סנהדרין או מלך או ראש גלות שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה. שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממנה להושיב דיינין: אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב, ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע. לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט. ועוד אמרו חכמים כל המעמיד להם לישראל דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך. ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך, וכן אמרו חכמים לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אלוה הבא בשביל כסף וזהב זה הדיין שמנוהו מפני עשרו בלבד:
-named id="3.9" /><big>ט</big> כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו. וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו, ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור:
+<named id="3.9" /><big>ט</big> כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו. וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו, ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור:
 == הערות שוליים ==