הצגת המקור של הלכות סנהדרין לרמב"ם, פרק שני

<named id="3.1" /><big>א</big> אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה בעלי דעה מרובה, יודעין קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם: ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויין להשיא לכהונה, שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחוס:

<named id="3.2" /><big>ב</big> ומצוה להיות בסנהדרי גדולה כהנים ולויים שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים, ואם לא מצאו אפילו כולם ישראל הרי זה מותר:

<named id="3.3" /><big>ג</big> אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים, ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים כדי שיהיה רחמן:

<named id="3.4" /><big>ד</big> ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו, אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה:

<named id="3.5" /><big>ה</big> מלכי בית דוד אף על פי שאין מושיבין אותם בסנהדרין דנין הם את העם, ודנין אותם אם יש עליהן דין, אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם לפי שאין נכנעים לדברי תורה שמא תבוא מהן תקלה:

<named id="3.6" /><big>ו</big> כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:

<named id="3.7" /><big>ז</big> בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהיה בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן, חכמה, ויראה, וענוה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב: וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה, הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור, וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה,  וחברתן טובה, ומשאן ודבורן בנחת עם הבריות, ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמן וכובשין את יצרן עד שלא יהיה להן שום גנאי ולא שם רע ויהו פרקן נאה, ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד גודל כענין שנאמר ויקם משה ויושיען, ומה משה רבנו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו, יראי אלהים כמשמעו, שונאי בצע אפילו ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון, שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו, אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן, אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול:

<named id="3.8" /><big>ח</big> אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל ובודקין. כל מי שמצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול:

<named id="3.9" /><big>ט</big> בית דין של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי זה פסול, עד שתהיה אמו מישראל, היה אחד ממזר אפילו שלשתן ממזרין הרי אלו כשירין לדון, וכן אם היה כל אחד מהם סומה באחת מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומה בשתי עיניו פסול לכל:

<named id="3.10" /><big>י</big> אף על פי שאין בית דין פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך ומדברי סופרים עד שיהיו שלשה, ושנים שדנו אין דיניהן דין:

<named id="3.11" /><big>יא</big> אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבית דין הרי זה מותר לו לדון יחידי אבל אינו חשוב בית דין, ואף על פי שהוא מותר מצות חכמים היא שיושיב עמו אחרים. אמרו חכמים אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד:

<named id="3.12" /><big>יב</big> יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כוח הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולהביא לבית דין, אף על פי שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין, לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו אין סותרין את דינו:

<named id="3.13" /><big>יג</big> אף על פי שבית דין של שלשה בית דין שלם הוא. כל זמן שהן רבים הרי זה משובח, ומוטב שיחתך הדין באחד עשר יותר מעשרה. וצריכין שיהיו היושבים כולם שם בבית דין תלמידי חכמים וראויין:

<named id="3.14" /><big>יד</big> ואסור לאדם חכם שישב בדין עד שידע עם מי ישב שמא יצטרף עם אנשים שאינן הגונים ונמצא בכלל קשר בוגדים לא בכלל בית דין:

== הערות שוליים ==
<references />

[[קטגוריה:היסטוריה ועיון]]
[[קטגוריה:הלכות סנהדרין לרמב"ם]]